תיק הכללי של כוחות האוויר הצבאיים, 1948: הבסיס המוסדי של פרויקט SIGN וחקירת הדיסקיות המעופפות

קובץ: 18_6369445_general_1948_vol_1.pdf סוכנות מקור: כוחות האוויר של הצבא האמריקאי (Record Group 18 - AAF) טווח תאריכים: ינואר 1948 עד יוני 1948 (עם מסמך אחד מספטמבר 1947) מספר עמודים: 28 (כולם נקראו) עמודים בעלי משמעות גבוהה: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28

תקציר רשמי (מ-war.gov)

הקובץ מכיל מזכרים, התכתבויות וטפסים הקשורים לדיווח על מידע אודות דיסקיות מעופפות (flying discs) ולחקירות של תצפיות.

תקציר

קובץ זה מכיל אוסף תכתובות צבאיות סודיות מהחודשים ינואר עד יוני 1948, המתעדות את הקמת המבנה המוסדי לחקירת תופעת הדיסקיות המעופפות בצבא האוויר האמריקאי. הקובץ הוא ממש עמוד השדרה של פרויקט SIGN בשלביו הראשונים: הוא חושף כיצד יצרו הגנרלים הבכירים ביותר של חיל האוויר מדיניות כלל-ארגונית לאיסוף דיווחים על עצמים בלתי מזוהים, כיצד פנו לחקר מכרת המידע הגרמני על כלי טיס מתקדמים (כנפי הורטן), וכיצד תיאמו עם הבולשת הפדרלית (FBI), הצבא היבשתי ועם בעלות ברית. המסמכים כוללים דיווחי תקריות ממקומות שונים, ויכוחים פנים-צבאיים על האסטרטגיה הנכונה לחקירה, והוראות לחקירה שיטתית של כל עדות.

מאמר מחקר

פתיחה: הקשר 1948 ופרויקט SIGN

שנת 1948 היתה שנה קריטית בתולדות חקר עצמי ה-UAP בארצות הברית. בעקבות גל הדיווחים שפרץ בקיץ 1947, ובמיוחד לאחר תקרית Arnold הידועה של יוני 1947, הכיר צבא האוויר האמריקאי (USAF) בצורך להקים מנגנון מסודר לחקירת התופעה. בדצמבר 1947 הורה הגנרל המפקד של פיקוד חומרי האוויר (Air Materiel Command) לפתוח פרויקט שמטרתו "לאסוף, לרכז, להעריך ולהפיץ לסוכנויות ממשלתיות ולקבלנים מעוניינים את כל המידע הנוגע לתצפיות ולתופעות באטמוספירה שניתן לראותן כבעלות חשיבות לביטחון הלאומי."

הפרויקט קיבל את שמו SIGN (סימן), וצבא האוויר הוא שניהל אותו. קובץ זה, הנספח לתיקי ה-Record Group 18, הוא אחד האוספים הראשיים של התכתובות הפנימיות שנוצרו בחודשי ניהולו הראשונים של הפרויקט. הוא חושף יותר מכל תיק בודד אחר את המחשבה האסטרטגית שמאחורי הפרויקט, ואת ממשק הפרסונות המרכזיות שניהלו אותו.

מבנה השלטה ורשת התכתובות

המבנה הבירוקרטי שנחשף בקובץ זה הוא מורכב ומרתק. בראש הפירמידה עומד הגנרל הגדול גורג' מקדונלד (Major General George C. McDonald), מנהל מודיעין בחיל האוויר, הכפוף לו ישירות הגנרל חרם פ. קאבל (C.P. Cabell), ראש חטיבת דרישות המודיעין האווירי, שחתם על מרבית המסמכים בקובץ זה. מתחתיו פעלו:

סגן אלוף רוברט טיילור השלישי, ראש ענף האיסוף (Collection Branch), חטיבת דרישות המודיעין האווירי
סגן אלוף ג'ורג' ד. גארט ג'וניור (George D. Garrett Jr.), סגן ראש ענף האיסוף, שהופיע כמחבר ישיר על רוב המסמכים
סגן אלוף דאגלס ו. אייזמן, המנהל הביצועי של חטיבת המודיעין האווירי
סגן אלוף וילטון ה. ארל ג'וניור, מנהל בכיר נוסף בחטיבת המודיעין

כל מסמכי ההנחיה והעברת המידע עברו דרך גוף שנקרא AFOIR-CO-5 (Air Force Office of Intelligence Requirements - Collection Officer 5), וכולם הופנו למפקד הכללי של פיקוד חומרי האוויר (Air Materiel Command) בבסיס האוויר רייט-פטרסון שבדייטון, אוהיו, לתשומת לב יחידה שנקראה MCI (או TSDIN).

מדיניות האיסוף: הוראת קאבל מינואר-פברואר 1948

המסמכים המוקדמים ביותר בקובץ, משנת 1948, מתעדים גיבוש מדיניות רשמית של צבא האוויר לנושא דיווחי הדיסקיות. ב-12 בפברואר 1948, שלח הגנרל קאבל גיליון תיעוד ועיבוד (Routing and Record Sheet) מסווג סודי (SECRET) למנהל התוכניות והמבצעים (Director of Plans and Operations), ובו הוא מבקש שיאפשרו לכל התקנות האוויריות לשמור מטוסי יירוט בכוננות מתמדת, מצוידים במצלמות רובה ובאמצעי נשק מתאימים, כדי לצלם ולתעד עצמים מעופפים בלתי מוסברים.

ב-27 בפברואר 1948 הודיע קאבל רשמית למחלקה לתכנון ממשלתי של הצבא היבשתי (CSGID) על המדיניות הכללית:

"זוהי מדיניות חיל האוויר שלא להתעלם מדיווחים על תצפיות ותופעות באטמוספירה, אלא להכיר בכך שחלק ממשימתו הוא לאסוף, לרכז, להעריך ולפעול בהתאם למידע מסוג זה."

המסמך מציין שפיקוד חומרי האוויר מונה כסוכנות המרכזית לאיסוף והפצת המידע, ושכל התקנות של חיל האוויר בארצות הברית ובאלסקה קיבלו הוראה לדווח על כל תצפיה ישירות למפקד הכללי בבסיס רייט-פטרסון. בנוסף, נדרשו כל תקנות הצבא היבשתי לדווח על מופעים כאלה ישירות לפיקוד חומרי האוויר.

ב-3 במרץ 1948, הגנרל ס.א. אנדרסון (S.E. Anderson), מנהל התוכניות והמבצעים, השיב שהצעת כוננות המטוסים אינה ישימה מטעמים שלושה:

ההוצאה של כלי הטיס והצוות גדולה מדי ביחס לתוצאות הצפויות.
יירוט תקין אינו אפשרי, אלא במקרה מזל, ללא כיסוי מכ"ם מלא, שחיל האוויר אינו יכול לספק.
ספק אם מטוסי קרב יוכלו לעקוב אחר דיווחים שמקורם, ברובם, ממקורות אזרחיים.

מסמך זה חשוב מבחינה היסטורית: הוא מעיד שכבר בתחילת 1948, הצבא הכיר בכך שהוא אינו מסוגל לבצע יירוט אמין של העצמים הבלתי מזוהים, מה שמתיישב עם הטענות שהעצמים הפגינו יכולות שמעבר לאחיזה בטכנולוגיה קיימת.

ב-17 במרץ 1948, קאבל, שקיבל את הדחייה, שלח מסמך חדש עם נוסח מתון יותר המבסס את מדיניות האיסוף הרשמית בלי לדרוש כוננות טיסים.

הפנייה לתיק הורטן: קשר ל-1947 ולטכנולוגיה גרמנית

אחד המסמכים החשובים ביותר בקובץ הוא מכתב סודי ביותר (SECRET) מ-24 בספטמבר 1947, חתום על ידי הקולונל ה.מ. מקוי (H.M. McCoy), הסגן הממונה על מודיעין (T-2) בבסיס רייט-פילד, דייטון, אוהיו. המכתב, שמוען למפקד הכללי של כוחות האוויר הצבאיים בוושינגטון, מלווה ציור של "דיסק מעופף טוען" (Loedding Flying Disc), המוגדר כ-LD-2, ומציין שמסיבות של זכויות פטנט, כל מי שיעיין בציור חייב לחתום ולתאר את עיון שלו ישירות על הציור.

מסמך זה כולל גם דו"ח של הקמת מלכותית לכלי טיס (Royal Aircraft Establishment), הערה טכנית AERO 1703, שמתארת את כלי הטיס של אחי הורטן ללא זנב. קצינים בכירים קיבלו הוראה לעיין בעמודים ספציפיים הנוגעים לפרספקטיבת אחי הורטן ולהישגיהם ביחס ל"מקרה הצלחת המעופפת".

חשוב מכך, המכתב מציין שדו"ח מהנספח הצבאי האמריקאי במוסקבה, ברית המועצות, מ-9 ביוני 1947, מצביע על כך ש-1,800 כלי טיס הבנויים ישירות או בעקיפין על בסיס עיצוב הורטן VIII (מנוע לדחיפה בן שישה מנועים, בעל מוטת כנף של 131 רגל ומשקל כולל של כ-33,000 פאונד) נמצאים בבנייה לשימוש בטייסות מפציצים. הגרסה הרוסית, עם זאת, מניעה סילון.

ב-4 ביוני 1948, עוד מסמך (SECRET) חתום על ידי סגן אלוף ארל ג'וניור מאשר שדו"ח T-2 "כנפי מעוף גרמניות שעוצבו על ידי אחי הורטן" (German Flying Wings Designed by Horten Brothers) נשמר במשרד. זה מחזק את הטענה שחיל האוויר חקר ברצינות את האפשרות שחלק מהדיסקיות הן כלי טיס מהדגם הגרמני, בשיכלולים רוסיים אפשריים.

תיאום בין-סוכנותי ופנייה לפיקודים אזוריים

הקובץ מכיל ראיות לתיאום רחב-היקף בין גופים שונים. ב-25 במרץ 1948, הגנרל ממשרד מודיעין הצבא היבשתי (CSGID) מבקש שפיקוד חומרי האוויר ישלח עותק של כל תקשורת הקשורה לדיווחי דיסקיות מעופפות ישירות למנהל המודיעין של הצבא היבשתי. זה מעיד שהצבא היבשתי ביקש לקבל גישה מיידית לכל המידע שנאסף.

ב-28 באפריל 1948, נשלחה טופס הפניה לתיק עם הסיכום "שירות גזירי עיתונות לפרויקט SIGN" (Clippings Service for Project "SIGN"), המופנה לפיקוד חומרי האוויר בבסיס רייט-פטרסון. זוהי אחת הפעמים הנדירות שבהן מופיע שמו הרשמי של פרויקט SIGN במסמך הגלוי. המסמך ממוקם תחת קובץ 380 Project.

ב-13 בפברואר 1948 ו-12 בפברואר 1948, שני טופסי הפניה לתיק (Correspondence Reference Forms) עם הסיכומים "פרויקט SIGN ודיסקיות מעופפות" ו"פרויקט SIGN", המופנים לפיקוד חומרי האוויר מחטיבת המודיעין האווירי. גם מסמכים אלה מאורגנים תחת קובץ 380 Project.

ב-24 בפברואר 1948, קאבל מודיע שנוצר קשר עם אחי הורטן (Horten Brothers), ושהסגן הממונה על מודיעין G-2 בפיקוד האירופי הוכן בטלפון לנצל את מזכר האיסוף מספר 7 (Collection Memorandum Number 7) כבסיס לחקירה של אחי הורטן. תוצאות החקירה יועברו לפיקוד חומרי האוויר ברגע שיתקבלו. מסמך זה מעיד שהשירות הצבאי האמריקאי בגרמניה אכן חקר את הממציאים הגרמנים על אפשרות שכלי הטיס שלהם מהווה את מקור הדיסקיות.

תקריות ספציפיות: ראיות מהשטח

הקובץ מכיל תיעוד של מספר תקריות ספציפיות:

תקרית הובסון, אוהיו, מאי 1948 (עמודים 2-3): מכתב סודי מ-15 ביוני 1948 ממטה כוחות האוויר ה-11 בהאריסבורג, פנסילבניה, לרמטכ"ל של חיל האוויר. הדו"ח הועבר ל-27 במאי 1948 מסוכן מיוחד D.K. Brown של הבולשת הפדרלית (FBI) בקליבלנד, אוהיו. פרטי התקרית:

מיקום: הובסון, אוהיו
זמן: ליל 8 במאי 1948
עדים: בן הופ (פקח רכבת המרכז הניו-יורקי), ארל הוש (אותו מקצוע), בוב ווייט (פקיד מגרש, NYC), ג.ק. הייט (שוטר, NYC)
תיאור העצם: צורה עגולה, צבע זוהר (פוספורסצנטי), גודל שנראה כתשעה אינצ'ים בקוטר מרמת הקרקע
מהירות: "כמות גדולה של מהירות"
כיוון: 90 מעלות
גובה: 6 עד 8 מיילים
שובל: שובל פוספורסצנטי בשמיים

תקרית בייקרספילד, קליפורניה, מרץ 1948 (עמודים 15-16): דו"ח של מטה כוחות האוויר הרביעיים בהמילטון פילד, קליפורניה, מ-11 במרץ 1948, חתום על ידי סגן אלוף דונלד ל. ספרינגר (Donald L. Springer). שני דיווחים נפרדים:

מר לס בוקנר, בייקרספילד, ראה שני עצמים נופלים לאדמה ב-5 במרץ 1948 בין 16:10 ל-16:55 שעות. תיאור דומה למטוס נופל עם שובל עשן ופסולת. הנצפה בכיוון דרום-מערב לאגם בואנה ויסטה, קליפורניה.
מר דניו, עובד של חברת החשמל הכללית פסיפיק (Pacific General Electric Company), ראה שני עצמים שנפלו לאדמה ב-8 במרץ 1948 צפונית לבייקרספילד. אחד מהם נראה בוער עם שובל עשן אדום ושחור. חיפושים של כוחות חילוץ ומטוסים לא מצאו את העצמים. נפתחה חקירה.

תקרית ינואר 1948 מהיוסטון, טקסס: מכתב מב-7 בינואר 1948 ממטה כוחות האוויר ה-10 בברוקס פילד, סן אנטוניו, טקסס, חתום על ידי מייג'ור ריימונד ד. סטפנס. הדו"ח כולל סיכום מידע שהוכן על ידי הסוכן התושב של כוחות האוויר ה-10 בהיוסטון, טקסס, המכסה דיווח על "דיסקיות מעופפות" שהתקבל ממשרד הבולשת הפדרלית (FBI) בהיוסטון. המסמך מכיל נספח: "סיכום מידע, נושא: 'דיסק מעופף', 175th AFBU, אלינגטון פילד, מ-19 בדצמבר 1947."

תקרית קנדה (פברואר 1948): ב-4 במרץ 1948, מסמך של קאבל מציין שדו"ח המצורף מהנספח הצבאי האוירי הקנדי (Military Air Attache, Canada) "סוגר" (closes) את התקרית שדווחה על ידי ג'ונסון והאריסון. זהו ראיה לכך שהחקירות כללו גם שיתוף מידע עם בעלות ברית קנדיות.

תקרית אפריל 1948 מבסיס טינדל, פלורידה (עמוד 10): מכתב מ-12 באפריל 1948 ממטה 500th Air University Wing בבסיס האוויר טינדל, פנמה סיטי, פלורידה, העובר דרך אוניברסיטת האוויר במקסוול פילד, אלבמה. הדו"ח מועבר בהתאם ל"הוראת דיווח על מידע על 'דיסקיות מעופפות'" מ-6 בפברואר 1948.

הדינמיקה הפנימית: ויכוחים ומתח בירוקרטי

אחד ההיבטים המעניינים ביותר של הקובץ הוא מה שהוא חושף על הדינמיקה הפנימית של הסוכנות. מסמכי מרץ 1948 מראים שקיים חיכוך בין אסטרטגיות שונות:

הגנרל קאבל רצה לשמור מטוסים בכוננות. הגנרל אנדרסון, מנהל התוכניות, דחה זאת. קאבל קיבל את הדחייה והמשיך לבנות מערכת דיווח ואיסוף מידע בדרך ניהולית.

ויכוח זה אינו פורמלי בלבד. הוא מעיד שבעלי סמכות בכירים בחיל האוויר קיבלו את תופעת הדיסקיות ברצינות מספקת כדי לשקול הפעלת כוחות מבצעיים (מטוסי קרב) לטיפול בה, אף שאחרים ראו זאת כלא ישים.

מיקום הכח: פיקוד חומרי האוויר ובסיס רייט-פטרסון

כמעט כל מסמך בקובץ זה עובר דרך בסיס רייט-פטרסון, דייטון, אוהיו. זהו הבסיס שבו התרכז הידע הטכני של חיל האוויר, ושם פעלה יחידת T-2 (מודיעין טכני). העובדה שכל הדו"חות הופנו ליחידת MCI (Machine Intelligence) או TSDIN בבסיס זה מדגישה את הגישה הטכנית-מודיעינית שנקט חיל האוויר.

אנשים מרכזיים

גנרל-מייג'ור C.P. Cabell (Charles Pearre Cabell) - ראש חטיבת דרישות המודיעין האווירי, הגורם הדומיננטי במדיניות האיסוף. יחתום לאחר מכן על חלק ממסמכי פרויקט SIGN. בהמשך קריירתו, ישמש כסגן מנהל ה-CIA.

גנרל-מייג'ור George C. McDonald - מנהל מודיעין, Office of Deputy Chief of Staff for Operations. חתם על מסמך הכוננות של מרץ 1948.

גנרל-מייג'ור S.E. Anderson - מנהל תוכניות ומבצעים, דחה את הצעת כוננות המטוסים.

סגן אלוף George D. Garrett Jr. - סגן ראש ענף האיסוף, המחבר הישיר של רוב המסמכים, חתמו "Lt. Col. Garrett/dk/4544" על עשרות מסמכים.

קולונל Robert Taylor 3rd - ראש ענף האיסוף, האחראי הישיר.

סגן אלוף Douglass W. Eiseman - מנהל ביצועי, חטיבת המודיעין האווירי, חתם על מספר מסמכי העברה.

קולונל H.M. McCoy - סגן מפקד כללי למודיעין (T-2), בסיס רייט, דייטון. חתם על המסמך הגרמני/הורטן מספטמבר 1947.

סגן אלוף Wilton H. Earle Jr. - חטיבת המודיעין, חתם על מסמך יוני 1948.

סגן אלוף Donald L. Springer - AC of S, A-2, מטה כוחות האוויר הרביעיים, חתם על דו"חות התקרית מבייקרספילד.

מייג'ור Raymond D. Stephens - סגן ממונה מטה כוחות האוויר ה-10, דיווח על תקרית היוסטון.

מקומות

בסיס האוויר רייט-פטרסון, דייטון, אוהיו - מרכז פרויקט SIGN, כל המסמכים מופנים אליו
וושינגטון 25, D.C. - מטה USAF, מקום הוצאת כל ההנחיות הכלליות
האריסבורג, פנסילבניה - מטה כוחות האוויר ה-11, מקור דו"ח הובסון
הובסון, אוהיו - מיקום תקרית ליל 8 במאי 1948
קליבלנד, אוהיו - משרד FBI שמסר דו"ח הובסון לכוחות האוויר ה-11
בייקרספילד, קליפורניה - מיקום שני דיווחי עצמים נופלים, מרץ 1948
המילטון פילד, קליפורניה - מטה כוחות האוויר הרביעיים
סן אנטוניו, טקסס (ברוקס פילד) - מטה כוחות האוויר ה-10
היוסטון, טקסס - מיקום תקרית בשנת 1947-1948
פנמה סיטי, פלורידה (בסיס טינדל) - 500th Air University Wing
מונטגומרי, אלבמה (מקסוול פילד) - אוניברסיטת האוויר
מיצ'ל פילד, ניו יורק - פיקוד ההגנה האווירית
קנדה - שיתוף מידע עם נספח צבאי-אווירי קנדי

תקריות

תקרית	תאריך	מקום	עמודים
עצם פוספורסצנטי עגול, גובה 6-8 מיילים	ליל 8 במאי 1948	הובסון, אוהיו	2-3
שני עצמים נופלים לאדמה, עדות בוקנר	5 במרץ 1948	בייקרספילד, קליפורניה	15-16
עצם בוער עם שובל עשן, עדות דניו	8 במרץ 1948	צפון בייקרספילד, קליפורניה	15-16
תקרית ג'ונסון והאריסון (מפורטת בנספח קנדי)	לא צוין	קנדה	22
דיסק מעופף, אלינגטון פילד (עדות 175th AFBU)	19 בדצמבר 1947	היוסטון, טקסס	21
דו"ח מידע על "דיסק מעופף"	15 בינואר 1948	קליפורניה (הרביעי AF)	27

ציטוטים בולטים

מדיניות חיל האוויר (קאבל, 27 פברואר 1948): "זוהי מדיניות חיל האוויר שלא להתעלם מדיווחים על תצפיות ותופעות באטמוספירה, אלא להכיר בכך שחלק ממשימתו הוא לאסוף, לרכז, להעריך ולפעול בהתאם למידע מסוג זה." (It is Air Force policy not to ignore reports of sightings and phenomena in the atmosphere, but to recognize that part of its mission is to collect, collate, evaluate, and act on information of this nature.)

על כוננות מטוסי הקרב (אנדרסון, 3 במרץ 1948): "הצעת פיקוד חומרי האוויר להצבת מטוסי קרב בכל הבסיסים על בסיס כוננות מתמדת אינה נחשבת ישימה מהטעמים הבאים... יירוט תקין אינו אפשרי, אלא במקרה מזל, ללא כיסוי מכ"ם מלא אשר חיל האוויר אינו מסוגל לספק."

על תיק הורטן (מקוי, 24 בספטמבר 1947): "מצורף בזאת גם דו"ח שהוכן על ידי הקמת מלכותית לכלי טיס... המתאר את כלי הטיס של הורטן ללא הזנב. ההפניות הבאות מוצעות לעיון בהן, שמתייחסות לפרספקטיבת אחי הורטן וליחסה של חשיבתם ולהישגיהם כלפי מקרה ה'צלחת המעופפת' הנטענת."

על יצור כלי טיס סובייטים (מקוי, 24 בספטמבר 1947): "דו"ח עדכני מהנספח הצבאי האמריקאי, מוסקבה, ברית המועצות, מיום 9 ביוני 1947, מציין ש-1,800 כלי טיס... מבוססים ישירות או בעקיפין על עיצוב הורטן VIII... נמצאים בבנייה לשימוש בטייסות מפציצים."

על תיאום עם אחי הורטן (קאבל, 24 בפברואר 1948): "המנהלות הזו קיבלה הודעה שנוצר קשר עם אחי הורטן, והסגן הממונה על מודיעין G-2 בפיקוד האירופי הוכן בהתאם בטלפון להשתמש במזכר זה כבסיס לחקירה."

משמעות

קובץ זה הוא אחד ממאגרי התיעוד המוקדמים והמקיפים ביותר של תחילת פרויקט SIGN. הוא מוכיח ללא ספק:

פרויקט SIGN היה פרויקט רשמי בעל שורות ניהוליות ברורות, שנוהל על ידי קצינים בכירים בדרגת גנרל-מייג'ור וכלל שיתוף פעולה עם ה-FBI, הצבא היבשתי ובעלות ברית.
הסוגיה הסובייטית-גרמנית נבדקה בכובד ראש, כולל חקירה פיזית של אחי הורטן בגרמניה על אפשרות שהדיסקיות הן כלי טיס גרמניים בשיפור סובייטי.
חיל האוויר הכיר בגבולות יכולתו, מאחר שהוא דחה הצעה לשמור מטוסים בכוננות בטענה שיירוט יהיה בלתי אפשרי ללא כיסוי מכ"ם מלא.
המדיניות הרשמית היתה לאסוף ולהעריך את כל הדיווחים, מה שהעמיד את פרויקט SIGN כחלק בלתי נפרד ממשימת הביטחון הלאומי.
הדיווחים כללו פרטים טכניים חריגים כגון עצמים עגולים בגובה 6-8 מיילים, עם שובל פוספורסצנטי ומהירות חריגה, שלא ניתן לפרש כטיסה של כלי טיס קיים מאותה תקופה.

קובץ זה, בשילוב עם מסמכים אחרים מאותה תקופה, יוצר תמונה של ממשל שנטל את התופעה ברצינות, נסה להבין אותה דרך מסגרות קיימות (טכנולוגיה גרמנית, כלי טיס סובייטיים), ובמקביל פיתח מנגנוני איסוף שיטתיים שיאפשרו צבירת ראיות לניתוח עתידי.