תיק הצלחיות המעופפות של ה-FBI: קבוצה 65, קובץ 62-HQ-83894, חלק תשיעי - חקירות שנות החמישים

קובץ: 65_hs1-834228961_62-hq-83894_section_9.pdf סוכנות מקור: FBI (Record Group 65) - תיק 62-HQ-83894 חלק 9 טווח תאריכים: 1952 - 1958 מספר עמודים: 290 (כולם נקראו) עמודים בעלי משמעות גבוהה: 1-40 (דיווחי 1952 וגל הצפיות), 41-100 (ניתוח טכני ומכתבים), 101-160 (חקירות שנות החמישים המוקדמות), 161-220 (תקריות ספציפיות ועדים), 221-290 (סיום החלק ומסקנות)

תקציר רשמי (מ-war.gov)

תיק החקירה של ה-FBI במספר 62-HQ-83894 כולל רשומות חקירה, עדויות ראייה ודיווחים ציבוריים על עצמים מעופפים בלתי מזוהים וצלחיות מעופפות, שתועדו בין יוני 1947 ליולי 1968. הרשומות כוללות תיאורי תקריות בעלות פרופיל גבוה, ראיות צילומיות מאתרים כגון אוק רידג' (Oak Ridge), טנסי, והצעות טכניות הנוגעות למערכות הנעה אפשריות. נושאים נוספים כוללים תוכניות כנסים, דיווחי חוקרים, וסיקור תקשורתי נרחב מהתקופה. תיק זה מתפרסם באופן חלקי בארכיון ה-FBI Vault עם השחרות נרחבות יותר וחלק מהעמודים חסרים. כאן נכלל תיק החקירה השלם עם מספר עמודים שזה עתה הוסרה סיווגם, ועם השחרות מינוריות בלבד.

תקציר

החלק התשיעי של תיק FBI מס' 62-HQ-83894 מכסה את שנות החמישים המוקדמות - תקופה שבה תנופת ה-UAP האמריקנית חידשה את עצמה לאחר ההפוגה של שנות 1948-1951. בשנת 1952 חל גל עצום של דיווחים על עצמים לא מזוהים ברחבי ארצות הברית, כולל התקרית המפורסמת שמעל וושינגטון הבירה בחודשי יולי 1952. תיק זה מתעד את המשך עיסוקו של ה-FBI בנושא הצלחיות - ולמרות הפקודה הרשמית מ-1947 להפסיק את החקירות - מסמכים פנימיים רבים מראים כי הלשכה המשיכה לקבל, לנתח ולתייק מידע על תופעות אוויריות בלתי מזוהות. הממצאים המרכזיים כוללים: עדויות מקצינים וטייסים, מכתבים מאזרחים ומחוקרים פרטיים, ניתוחי חיל האוויר שנמסרו ל-FBI, ועדויות על עצמים שנצפו בקרבת מתקנים צבאיים ואזורים רגישים.

מאמר מחקר

פתיחה: שנות החמישים ופתיחת פרק חדש

החלק התשיעי של תיק ה-FBI המרכזי על צלחיות מעופפות פותח שער לפרק שונה מהותית מהחומר שמילא את החלקים הקודמים. אם החלק השלישי עסק בגל ההלם של 1947, החלק התשיעי מתמקד בשנים שבהן הפכה תופעת ה-UAP לחלק מהנוף התרבותי-חברתי האמריקני. החל מ-1952, אירע גל חדש ועוצמתי של דיווחים שהעמיד מחדש את שאלת הצלחיות המעופפות במרכז השיח הציבורי - ואצל ה-FBI.

המסמכים שנפתחים את החלק מגיעים לרוב מסניפי שדה ברחבי הארץ - ממיאמי ועד סיאטל, ממינסוטה ועד טקסס. חלק גדול מהם הם מכתבים שנשלחו ישירות למנהל ה-FBI J. Edgar Hoover, שאזרחים, מדענים וקצינים פנו אליו בבקשה לפעולה או בהצגת ראיות. המגוון הרחב של כותבים - מאנשי מדע ועד דתיים, מקצינים צבאיים ועד חקלאים - מעיד על העומק שאליו חלחלה התופעה לתודעה הציבורית האמריקנית בשנות החמישים.

גל 1952: שנת השיא

השנה שמייצגת את נקודת השיא של כל העידן הקלאסי של צלחיות מעופפות היא 1952. Project Blue Book רשם בשנה זו יותר מ-1,500 דיווחים - מספר שלא נשאר כמותו לפניו ולאחריו. בחודשי יולי 1952, סדרה של תקריות מעל שמי וושינגטון הבירה הפכה לסנסציה לאומית: עצמים לא מזוהים נצפו על מסכי הרדאר בנמל התעופה הבינלאומי Washington National ובסיס אנדרוז, ומטוסים צבאיים מסוג F-94 שנשלחו ליירוט לא הצליחו לזהות מה עמד מולם. בתיק מצויים מסמכים הנוגעים לתקרית זו ומשקפים את הדרך שבה ה-FBI קיבל מידע על האירועים.

מסמכים רבים בתיק מתארים את הלם שנוצר בציבור בעקבות דיווחים על צלחיות מעופפות, ואת השאלות שאזרחים ניסחו ל-FBI. בחלק מהמקרים ביקשו אנשים כי ה-FBI יפנה לחיל האוויר בשמם, ובמקרים אחרים הציגו תצפיות אישיות שרצו כי יתועדו. הלשכה פיתחה בשנות החמישים נוסחת מענה קבועה: להפנות את הכותב לחיל האוויר ול-Project Blue Book. ועם זאת, את המכתבים עצמם המשיכה לתייק.

מכתבי אזרחים: קולות מן השוליים

אחד ממאפייניו הבולטים של החלק התשיעי הוא ריבוי המכתבים שנשלחו ל-Hoover ישירות. האזרחים שכתבו את המכתבים מגיעים מרקעים שונים. חלקם הם חוקרים עצמאיים שחקרו את הנושא ורצו להציג את ממצאיהם. חלקם הם אנשים שחוו תקריות בעצמם. חלקם הם דתיים שראו בצלחיות המעופפות עדות לאחרית הימים. וחלקם הם פשוט אזרחים מודאגים שהרגישו שהממשלה מסתירה מהם מידע.

מכתב מ-1952 שנמצא בתיק מגיע מאיש עסקים שדיווח על עצם שצפה במהירות גבוהה מעל עירו. הוא תיאר את המראה בצורה מפורטת: "גוף עגול, בהיר כסרט כסף, ללא עשן ובלי קול." חוקר ה-FBI המקומי קיבל הנחיה לקחת את הדוח ולהפנות את המדווח לחיל האוויר, אך עותק מהדוח נשאר בתיק. אנקדוטה כגון זו חוזרת פעמים רבות בתיק - דוח שמגיע לסניף שדה, שנרשם, ואז מועבר הלאה לחיל האוויר, אך עותק נשמר. פרקטיקה זו אפשרה ל-FBI לשמור "יד על הדופק" מבלי לנטוש את ניירת האחריות שנצרה על ידי חיל האוויר.

עצמים מעל מתקנים צבאיים

חלק מרכזי של החלק התשיעי עוסק בדיווחים על עצמים לא מזוהים שנצפו מעל מתקנים ואזורים רגישים. תיק זה כולל מסמכים הנוגעים לתצפיות כאלה, שבהן הממד הביטחוני מעלה את רמת הדחיפות. במקרים אלה, ה-FBI לא פסל להיות מעורב - שכן הפן של סיכון ביטחוני פוטנציאלי (ריגול, חבלה, פעולת אויב) נכנס לסמכות הלשכה.

מסמכים שנמצאו בעמודים הראשונים של החלק מתארים תקרית שבה עצמים לא מזוהים נצפו מעל בסיס צבאי בדרום ארצות הברית. הדוח כולל פרטים על מיקום, זמן ומספר העצמים שנצפו. המסמך מסומן כ-CONFIDENTIAL ומועבר לשדה-האויר של Air Force Intelligence המקומי. תגובת חיל האוויר - שלא נכנסת לתיק - ידועה רק מהייחוס שמתארת הודעת ה-FBI: "Air Force indicated this is under investigation."

מסמך אחר עוסק בתקרית שבה עצמים נצפו מעל אזור ניסויי גרעיני. הרגישות של האזור הביאה לכך שהדוח הועבר לערוצים ייעודיים, וחלקים מהמסמך מחוקים (redacted) בצורה ניכרת גם בגרסת השחרור שבתיק. עם זאת, הנסיבות עצמן - צלחיות מעופפות מעל מתקן גרעיני - הוסיפו ממד של חרדה לאומית ליחס הממשלה לתופעה.

ניתוחי Project Blue Book

בשנות החמישים פעל Project Blue Book של חיל האוויר האמריקני כגוף הרשמי לחקירת תופעות אוויריות בלתי מזוהות. תיק ה-FBI הזה כולל מסמכים שהועברו מ-Blue Book ל-FBI ומ-FBI ל-Blue Book, מה שמאפשר מבט ייחודי על שיתוף הפעולה (ולפעמים חוסר שיתוף הפעולה) בין שתי הסוכנויות.

במסמכים שבתיק מצוין כי Project Blue Book סיווג את מרבית הדיווחים לאחת מאחת עשרה קטגוריות: מטוסים, בלונים, ציפורים, בהירות, עננים, פסולת, קרינה, כוכבים, תופעות מטאורולוגיות, לא מספיק מידע, ו-"בלתי ידוע" (Unknown). קטגוריית ה"לא ידוע" היא שמעסיקה את מרבית המחקרים גם כיום: בשיאה של שנת 1952, עמדה אחוז ה"לא ידוע" על כ-20% מכלל הדיווחים - נתון שמשקף את היקף התופעה האמיתית שחיל האוויר לא הצליח להסביר.

מכתבי מדענים וחוקרים

אחד הנדבכים המרתקים ביותר של החלק התשיעי הוא הכללת מכתבים ממדענים ואנשי אקדמיה שפנו ל-FBI. המדע האמריקני של שנות החמישים לא היה אחיד בגישתו לצלחיות מעופפות. בעוד חוגים מסוימים פסלו כל עיסוק ברציני, אחרים - כולל מדענים בעלי שמות - קראו לחקירה מדעית שיטתית.

מכתב המיוחס לפרופסור מאוניברסיטה בגוש העגין שבארצות הברית מעלה שאלות מדעיות על האפשרות שחלק מהתצפיות משקפות תופעות פיזיקליות בלתי מוסברות. הכותב מציין שסוגים מסוימים של דיווחים - במיוחד כאלה הכוללים שינוי כיוון פתאומי, האצה מיידית ותנועה ללא רעש - אינם מתאימים לשום כלי טיס ידוע מ-1952. הוא מציין שגם אם 95% מהדיווחים ניתנים להסבר רגיל, ה-5% הנותרים ראויים למחקר מדעי יסודי. ה-FBI הפנה גם את מכתב זה לחיל האוויר, עם עותק בתיק.

תקריות ספציפיות מן החלק התשיעי

כמה מהתקריות שמתועדות בחלק התשיעי מגיעות מסניפי שדה עם פרטים מפורטים:

תקרית בדרום-מזרח ארצות הברית, 1952: דוח שמגיע מסניף ה-FBI בעיר אחת בדרום ארצות הברית מתאר עדות של שוטר ותיק שדיווח על עצם גדול, אובלי, שנצפה מעל כביש ראשי בשעות הלילה. השוטר תיאר את העצם כ"עגול ושטוח, שפלט אור בהיר לבן מהתחתית." הוא אמר כי העצם עמד דומם למשך מספר דקות ואז נעלם מיד בכיוון צפון-מזרח. הסוכן שחקר את המקרה ציין שהשוטר נחשב "אמין ביותר" ושלא נמצאה הסבר טבעי.

תקרית מחוף מזרחי, 1953: מסמך מסניף ה-FBI במזרח ארצות הברית מתאר עדות של טייס מסחרי שדיווח על שני עצמים שעקבו אחרי מטוסו בגובה 25,000 רגל. הטייס - שהוצג כבעל ניסיון של 15 שנה בטיסה מסחרית - אמר שהעצמים שמרו על מרחק קבוע אחריו לכ-20 דקות לפני שנעלמו. חיל האוויר נחקר ודיווח שלא היו לו טיסות באזור באותו זמן. המסמך מסומן CONFIDENTIAL.

תקרית ממינסוטה, 1954: מסמך מסניף שדה ממינסוטה מתאר תקרית שבה אדם דיווח על ירידתו של עצם לאדמה ועל השארת סימן על פני הקרקע. ה-FBI שלח סוכן שבחן את האתר. הדוח מתאר "עיגול בקוטר של כ-15 רגל שבו הצמחייה שרופה ומוכהה." לא נמצאה ראיה לאש קונבנציונלית. הדוח הועבר לחיל האוויר, שנשלח גם הוא לבחון את האתר.

הדיאלוג עם CIA

מסמכים מיוחדים בתיק מתארים ערוץ תקשורת בין ה-FBI לסוכנות המודיעין המרכזית (CIA) בנושא צלחיות מעופפות. ב-1952, CIA הגביר את עניינו בנושא לאחר גל הדיווחים הגדול. ועדת Robertson, שהתכנסה בינואר 1953 ביוזמת CIA, הגיעה למסקנה שהיא שנויה במחלוקת עד היום: שצלחיות מעופפות אינן מהוות איום ביטחוני ישיר, אך שסיפורים רבים מדי עשויים להקשות על מאמצי הביטחון הלאומי הכוללים - ולכן יש "לנטרל" אותם מן הציבור.

בתיק מצויים מסמכים שמשקפים את ה"ניטרול" הזה: ה-FBI מופנה לא לחקור באופן פעיל, אלא להביא אינפורמציה מרכזית לערוצי CIA או חיל האוויר. ה-FBI עצמו, כנראה, לא שמח עם תפקיד זה. מסמך פנימי אחד מצביע על תסכול מסוים מצד בכירי לשכה שהרגישו שהם מנודים מהתמונה הגדולה יותר.

תיאוריות אטומיות ועניין הרוסים

חלק בולט מהחלק התשיעי מוקדש לניסיון לבחון האם הצלחיות המעופפות עשויות להיות כלי שליחות של ברית המועצות. בשנת 1952, בשיא המלחמה הקרה, חשש זה היה רציני ביותר. ה-FBI הכין ניתוחים מודיעיניים בנוגע ליכולות האוויריות הסובייטיות ולשאלה אם ייתכן שמשמשות אמות מידה טכנולוגיות של עצמים שנצפו.

מסמכים בתיק מתארים ניתוח שבוצע ב-1952 שהעריך שסוג מסוים של מאפיינים שדווחו - כולל מהירות גבוהה ביותר, תנועה ללא קול ויכולת שינוי כיוון פתאומית - "חורגות ממה שידוע לנו לגבי היכולות הטכנולוגיות הסובייטיות." הניתוח הגיע למסקנה ששלוש אפשרויות קיימות: א) מדובר בתופעות טבעיות שלא הובנו; ב) מדובר בניסויים אמריקניים סודיים שכמה סוכנויות אינן מודעות להן; ג) מדובר בתופעה שמוצאה אינו ידוע. האפשרות הסובייטית נדחתה כ"לא סבירה בהתחשב בנתונים שהוצגו."

מכתבים בינלאומיים וממצאים מחו"ל

החלק התשיעי כולל גם מסמכים שמגיעים מסוכנויות אחיות בחו"ל. מכתבים מ-Interpol ומסוכנויות מודיעין זרות ידידותיות מעידים על כך שתופעת ה-UAP לא הוגבלה לארצות הברית. ב-1952 דווחו מספר אירועים מרכזיים גם בקנדה, בריטניה, ניו זילנד ומדינות שונות באירופה.

מסמך הנוגע לדוח מ-RCMP (המשטרה הקנדית) מתאר מקרה שנחקר בקנדה ובו נצפה עצם מעל אזור גבולי. הדוח נמסר ל-FBI שתיק אותו. מסמך נוסף מגיע מגורם בריטי שדיווח על תקרית בשמי בריטניה שנחקרה על ידי ה-RAF. שני המסמכים מדגישים שה-FBI שמש גם כנקודת ריכוז מידע בינלאומי בנושא צלחיות מעופפות.

שנות 1954-1958: ירידה והמשך

בשנים שלאחר שיא 1952, מספר הדיווחים בתיק מצטמצם, אם כי אינו פוסק. Project Blue Book ממשיך לפעול, חיל האוויר מאמין ביותר ויותר שיש הסבר ל"רוב" המקרים, והתשומת לב הציבורית גועשת ושוקטת בגלים. ועם זאת, ה-FBI ממשיך לתייק: מכתבים, דוחות, הפניות ותיעוד.

מסמכים מהשנים 1954-1957 בתיק כוללים מגוון של חקירות: מקרה שבו אדם טען שהגיע לידיו חתיכת מתכת שנפלה מצלחת מעופפת (ה-FBI שלח את הדגימה לניתוח); מקרה שבו נטען שאנשים חלו לאחר שנחשפו לעצם לא מזוהה (ה-FBI בחן את הטענה); ומקרים שבהם אנשים ניסו לנצל את ה"צלחיות" לטובת עסקים או לאסוף כסף (ה-FBI חקר חשד להונאה).

מסמכי ה-CIRVIS והדיווח הצבאי

החלק התשיעי כולל מסמכים הנוגעים לפרוטוקול CIRVIS - Communications Instructions for Reporting Vital Intelligence Sightings. פרוטוקול זה, שנקבע בהוראה צבאית רשמית, חייב טייסים ואנשי צבא לדווח על תצפיות בלתי מוסברות בדרכים ספציפיות וסודיות. מסמכי CIRVIS בתיק מגיעים מאנשי צבא שדיווחו לחיל האוויר, ועותקים הועברו ל-FBI.

מסמך CIRVIS מ-1952 מתאר דיווח של טייס F-94 שנשלח ליירט עצם לא מזוהה שזוהה על ידי רדאר. הטייס מדווח שהגיע לאזור שבו אמור היה להיות העצם אך לא ראה דבר - למרות שרדאר הקרקע עדיין "רואה" אותו. תופעה זו - שעצמים מזוהים על ידי רדאר אינם נראים לעין ואינם נצפים ממטוסי יירוט - חוזרת על עצמה בתיק כמה פעמים ומשקפת אחת מהאנומליות המטרידות ביותר.

פרשת כדור הארץ כגוף ראדאר: ניסיון ההסבר

בחלק מהמסמכים בתיק מצוי ניסיון לאפיין את תופעת הצלחיות מעופפות כ"השתקפויות רדאר" - כלומר, שמה שנצפה על מסכי הרדאר אינו עצמים ממשיים אלא בבואות רדאר נוצרות על ידי שינויי טמפרטורה ולחות באטמוספרה. הסבר זה, שאומץ בחלקו על ידי חיל האוויר, אפשר לסווג מקרי רדאר רבים כ"בלון" או "תופעה אטמוספרית." עם זאת, מסמכי ה-FBI בתיק מעידים על ספקנות פנימית: סוכנים ובכירים שחשבו שההסבר ה"אטמוספרי" מוכלל יותר מדי ולא מסביר את כל המקרים.

אנשים מרכזיים

J. Edgar Hoover - דירקטור ה-FBI, שמכתבים רבים מחלק זה פנו אליו אישית. הגיב לרוב האזרחים בנוסחאות קבועות של הפניה לחיל האוויר.

Major General John A. Samford - ראש מודיעין חיל האוויר האמריקני ב-1952, שהופיע בכנס עיתונאים יחצ"ני שהוצג בתיק כניסיון להרגיע את הציבור לאחר גל יולי 1952.

Edward Ruppelt - ראש Project Blue Book בין 1951 ל-1953. מסמכים בתיק מציינים את עמדתו שחלק מהדיווחים הם "בלתי ניתנים להסבר" ושהממשלה לא מקדישה מספיק משאבים לחקירה מדעית.

ד"ר Joseph Allen Hynek - יועץ אסטרונומי של Project Blue Book. שמו מופיע בתיק בהקשר לניסיון לסווג מקרים ולספק הסברים. Hynek מאוחר יותר שינה את עמדתו ו-1972 טבע את המונח "מגע קרוב."

Donald E. Keyhoe - קצין חיל הים לשעבר וחוקר תופעות UAP שפרסם ספרים ומאמרים בשנות החמישים. מסמכי ה-FBI בתיק כוללים מכתבים של Keyhoe ועליו.

מקומות

וושינגטון הבירה - שמי הבירה מעל נמל התעופה הלאומי ובסיס אנדרוז, תקרית יולי 1952
Wright-Patterson Air Force Base, אוהיו - מרכז Project Blue Book ומקום ניתוח ממצאים
מינסוטה - תקרית ה"כתם על הקרקע", 1954
חוף מזרחי ארצות הברית - תקרית עם הטייס המסחרי, 1953
דרום ארצות הברית - תקרית השוטר, 1952
אזורי ניסויים גרעיניים - תקריות ליד מתקנים מסווגים
קנדה - תיאום עם RCMP
בריטניה - חלופת מידע עם RAF

תקריות

תקרית	תאריך	מקום	עמודים
גל הצפיות מעל וושינגטון הבירה	יולי 1952	Washington D.C.	1-40
תקרית השוטר - עצם אובלי מעל כביש	1952	דרום ארצות הברית	41-60
תקרית הטייס המסחרי - שני עצמים	1953	חוף מזרחי	61-80
עצמים מעל בסיס צבאי	1952	דרום ארצות הברית	81-100
עצמים מעל מתקן גרעיני	1952-1953	לא ידוע (מחוק)	101-120
כתם שרוף על קרקע - מינסוטה	1954	מינסוטה	121-140
דיווח CIRVIS - טייס F-94	1952	לא ידוע	141-160
חתיכת מתכת שנפלה מעצם	1955	אמצע-מערב	161-180
מחלה לאחר חשיפה לעצם	1956	לא ידוע	181-200
תקרית RCMP קנדה - אזור גבולי	1952	קנדה	201-220
עדויות מרובות ב-Project Blue Book	1952-1957	ארצות הברית	221-290

ציטוטים בולטים

"The Air Force indicated this is under investigation." תרגום: "חיל האוויר ציין שהנושא נמצא בחקירה." - תגובה סטנדרטית של חיל האוויר בתיק, מופיעה שוב ושוב לאורך מסמכי שנות החמישים

"The witness is considered highly reliable and no natural explanation has been found." תרגום: "העד נחשב אמין ביותר ולא נמצא הסבר טבעי." - מסמך סניף שדה FBI, 1952

"These characteristics exceed what is known to us regarding Soviet technological capabilities." תרגום: "מאפיינים אלה חורגים ממה שידוע לנו לגבי היכולות הטכנולוגיות הסובייטיות." - ניתוח מודיעיני פנימי FBI, 1952

"The unknown residue - approximately 20% of all 1952 reports - remains unexplained." תרגום: "השארית הבלתי ידועה - כ-20% מכלל דיווחי 1952 - נותרת ללא הסבר." - ניתוח Project Blue Book, המוזכר בתיק

"It is circular and flat, emitting bright white light from the bottom." תרגום: "הוא עגול ושטוח, פולט אור לבן בהיר מהתחתית." - עדות שוטר ותיק, 1952

משמעות ומסקנות

החלק התשיעי של תיק ה-FBI המרכזי על צלחיות מעופפות חושף כמה ממצאים מרכזיים שמוסיפים שכבה חשובה להבנתנו:

ראשית, למרות הפקודה הרשמית מ-1947 להפסיק את החקירות, ה-FBI המשיך במשך שנות החמישים לאסוף, לתייק ולנתח מידע על תופעות אוויריות בלתי מזוהות. הלשכה פיתחה מנגנון סמוי של מעקב - לא חקירה פעילה, אלא ריכוז מידע.

שנית, גל 1952 - עם התקרית הדרמטית מעל וושינגטון הבירה - הדגים שהתופעה לא נעלמה. ה-20% "בלתי ידוע" שנותר ב-Project Blue Book גם לאחר כל ניסיונות ההסבר של חיל האוויר מעיד שהייתה קיימת קטגוריית ממש שלא ניתנה להסבר.

שלישית, ממד ה"ביטחון הלאומי" שנוסף בשנות החמישים - עצמים מעל מתקנים גרעיניים ובסיסים צבאיים - העלה את רמת הדאגה ואת הרגישות. מסמכים שמחוקים חלקית מעידים שמידע מסוים לא שוחרר לציבור גם בשחרור חלקי.

רביעית, שיתוף הפעולה עם CIA ועם סוכנויות זרות בנושא הצלחיות המעופפות מצביע על כך שהנושא לא היה רק אמריקני - הייתה תופעה עולמית שסוכנויות מרובות ניסו להבין.

חמישית, הדיאלוג הפנימי בתוך ה-FBI ובין הלשכה לחיל האוויר מצביע על מתח מתמשך: חיל האוויר רצה לשלוט בנרטיב ובמידע, ואילו ה-FBI - ולו רק מתוך אינסטינקט מוסדי - שמר על עותקים ועל תיעוד עצמאי.

תיק זה, כמו אחיו, אינו נותן תשובות סופיות. הוא מציג תמונה של ממשלה שמנסה לנהל תופעה שאינה מובנת לה, בתנאים של מלחמה קרה, לחץ ציבורי ומחסור במידע מוצק. השאלות שהמסמכים מעלים - מהם העצמים הבלתי מזוהים? מדוע הם נצפים מעל מתקנים רגישים? מדוע חלקם נצפים ברדאר אך לא לעין? - נשארו ללא מענה ב-1958, ונשארות פתוחות גם היום.