תדריך טכני של צוות אפולו 11: שלוש תצפיות חריגות בדרך לירח ובחזרה, 1969

קובץ: nasa-uap-d4-apollo-11-technical-crew-debriefing-1969.pdf סוכנות מקור: National Aeronautics and Space Administration (NASA) תאריך תדריך: 31 ביולי 1969 טווח תאריכי המשימה: 16 ביולי 1969 עד 24 ביולי 1969 מספר עמודים בקובץ: 11 (קטע ייעודי מהתדריך המקורי בן 251 + 216 עמודים) עמודים בעלי משמעות גבוהה: 6-33, 6-34, 6-35, 6-36, 6-37, 6-38, 6-39 (כרך I), 21-1, 21-2 (כרך II) מסווג במקור: CONFIDENTIAL (סודי), שוחרר מסיווג ב-1976

---

תקציר רשמי (מ-NASA)

אפולו 11 הייתה המשימה המאוישת השלישית לירח והראשונה שהנחיתה אסטרונאוטים על פני הירח. המסמך הוא קטע מתוך התדריך הטכני של צוות אפולו 11 (כרכים I ו-II) מ-31 ביולי 1969. המסמך מדגיש שלוש תצפיות: אחת, עצם בדרך לירח; שתיים, הבזקי אור בתוך הקבינה; ושלוש, תצפית בדרך חזרה במקור אור בהיר שהצוות שיער זמנית שהוא לייזר.

תקציר

המסמך, שסווג במקור כ-CONFIDENTIAL והורד מסיווג בשנת 1976, הוא הקטע הרלוונטי לתופעות חריגות מתוך התדריך הטכני של צוות אפולו 11. התדריך כולו מתפרס על שני כרכים גדולים (251 ו-216 עמודים) ותועד ב-31 ביולי 1969, שבעה ימים לאחר שיבת האסטרונאוטים לכדור הארץ. הקטע שלפנינו מתמקד בשלוש תצפיות חריגות שתועדו על ידי שלושת אנשי הצוות: ניל ארמסטרונג (Neil Armstrong, מפקד המשימה), מייקל קולינס (Michael Collins, טייס מודול הפיקוד), ואדווין "באז" אולדרין (Edwin "Buzz" Aldrin, טייס מודול הנחיתה הירחי).

התצפית הראשונה (עמודים 6-33 עד 6-36) מתארת עצם בלתי-מזוהה שזוהה כיום מסוים לאחר השיגור, בקרבת מסלול החללית. הצוות שיער כי ייתכן ומדובר בקומה השלישית של רקטת סטורן V (הקרויה S-IVB), אך מודיעי הקרקע דיווחו שה-S-IVB נמצא 6,000 מייל הרחק. דרך הסקסטנט, העצם נראה כצילינדר חלול, או לחלופין כשתי טבעות מחוברות. דרך המונוקולר, הוא נראה בצורת L או "מזוודה פתוחה". התצפית השנייה (עמודים 6-37 עד 6-39) מתארת הבזקי אור שאולדרין צפה בהם בתוך הקבינה בלילה השני, בעת ניסיון לישון. הבזקים בודדים, הבזקים כפולים בנפרדים בכפוט, וקווים ללא כיוון תנועה. הצוות שיער שמדובר בחדירה של חלקיקים אטומיים. התצפית השלישית (עמודים 21-1 עד 21-2) מתארת מקור אור בהיר שאולדרין שייך זמנית ללייזר, בעת תצפית כדור הארץ ממסלול הירח.

המסמך הוא תיעוד היסטורי מהמשמעותיים בתולדות תופעות UAP בסביבת חלל, בשל זהות הצוות (המתעדים הם האסטרונאוטים הראשונים שדרכו על הירח) ובשל העובדה שהתצפית של הבזקי האור בקבינה הובילה לאחת התגליות החשובות של רפואת חלל: "Cosmic Ray Visual Phenomena", או הבזקי קרניים קוסמיות.

---

מאמר מחקר

פתיחה: אפולו 11, המשימה ההיסטורית

ב-16 ביולי 1969 בשעה 13:32 UTC המריאה רקטת סטורן V מאתר השיגור 39A במרכז קנדי בפלורידה, נושאת את שלושת אנשי צוות אפולו 11 לעבר הירח. ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-20 ביולי 1969, נחת מודול הנחיתה הירחי בשם "Eagle" באזור ים השלווה (Mare Tranquillitatis), וניל ארמסטרונג ואדווין אולדרין הפכו לבני האדם הראשונים שהציבו רגל על גרם שמיים זר. מייקל קולינס נשאר במסלול הירח במודול הפיקוד "Columbia". ב-24 ביולי שב הצוות לכדור הארץ אחרי משימה שנמשכה שמונה ימים, שלוש שעות ושמונה-עשרה דקות.

שבעה ימים לאחר השיבה, ב-31 ביולי 1969, נערך התדריך הטכני (Technical Crew Debriefing) של הצוות. תדריך זה הוא מסמך מבצעי-טכני סטנדרטי במשימות אפולו, המתעד באופן ממצה את כל היבטי המשימה: מערכות החללית, ביצועי הצוות, אירועים בלתי-צפויים, ותצפיות מדעיות. התדריך הוכן על ידי ענף תפעול המשימה (Mission Operations Branch) של אגף תמיכת צוותי הטיסה (Flight Crew Support Division) במרכז החלל המאויש (Manned Spacecraft Center, כיום מרכז ג'ונסון בהיוסטון).

מבנה התדריך הטכני

התדריך מתפרס על שני כרכים. כרך I מכיל 251 עמודים ומתעד את שלבי המשימה הקודמים לפעולת הנחיתה: שיגור, הזרקה לירח (Translunar Injection), המעבר לירח (Translunar Coast), כניסה למסלול ירח, וירידה לפני הירח. כרך II מכיל 216 עמודים ומתעד את הפעילות על פני הירח, השיגור מהירח, חזרה לכדור הארץ, וכניסה לאטמוספירה. המסמך כולו סווג CONFIDENTIAL ב-1969, הורד לסיווג נמוך יותר באמצעות צו נשיאותי 11652 ב-1972, והוסר סיווגו לחלוטין ב-1976 (לפי הסימונים על דף השער).

הקטע שלפנינו, סדרת NASA-UAP-D4 של PURSUE Initiative, מבודד מתוך הכרכים שני קטעים בעלי תוכן UAP מובהק: עמודים 6-33 עד 6-39 בכרך I, ועמודים 21-1 עד 21-2 בכרך II. כל שאר התדריך הוא תיעוד טכני שגרתי של מערכות, פרוצדורות, וביצוע.

התצפית הראשונה: עצם בדרך לירח (יום אחד מהירח)

הדיון בעמוד 6-33 (כרך I) מתחיל בנושא ההכנה הנפשית לפעילות על פני הירח. אחרי כמה הערות של קולינס וארמסטרונג, אולדרין מעלה לפתע נושא חדש:

"הדבר הראשון החריג שראינו, אני מניח, היה יום אחד החוצה או משהו די קרוב לירח. היה לו ממד ניכר, אז הצמדנו לו את המונוקולר."

זוהי תצפית מהותית. ה"יום אחד החוצה" הוא ביטוי דו-משמעי, אך בהקשר השיחה (ארמסטרונג מאשר זה כתב הדין), כנראה הכוונה ליום אחד לפני הגעה לירח, שהוא בערך יום שלישי או רביעי של המשימה (19 או 20 ביולי 1969).

קולינס שואל איך הם הבחינו בעצם, ואולדרין משיב שאינם בטוחים, אבל ייתכן ומדובר ב-S-IVB - הקומה השלישית של רקטת סטורן V, שלאחר ביצוע הזרקה לירח התנתקה מהחללית והייתה אמורה להישאר במסלול עזר. הצוות פנה לקרקע (Mission Control בהיוסטון) וקיבל תשובה ש-S-IVB נמצאת 6,000 מייל הרחק. כלומר, העצם שראו לא יכל להיות הקומה השלישית.

קולינס מעיר: "היה משהו. הרגשנו טלטלה, או שאולי אני רק דמיינתי את זה". ארמסטרונג מציין שקולינס תהה האם ה-MESA (מערך הציוד השלוף, Modular Equipment Stowage Assembly) של מודול הנחיתה התנתק. קולינס מסכם שלא הרגישו כלום בפועל.

אולדרין ממשיך: בכל יום מהמשימה הצוות פלט את שאריות השתן וצופה בעצמים קטנים שונים נסחפים סביב החללית. אבל הפעם הספציפית הזו, הם הבחינו בעצם בהיר אחד, גדול יותר. הם לא יכלו לחשוב על משהו שהוא יכול להיות פרט ל-S-IVB. דרך המונוקולר, העצם נראה כצורת L. ארמסטרונג מוסיף: "כמו מזוודה פתוחה."

הצוות היה במצב PTC (Passive Thermal Control), שבו החללית מסובבת לאט סביב צירה כדי לאזן את החימום השמשי. כלומר, כל אחד מהשלושה הספיק לראות את העצם כשהחללית הסתובבה. אולדרין מציין: "זה בהחלט נראה כאילו זה בקרבתנו, ובממדים גדולים מאוד."

בעמוד 6-35, ארמסטרונג מבהיר שהעצם היה בקצה רזולוציית העין: "היה קשה לקבוע מה צורתו. ולא הייתה דרך לקבוע את הגודל בלי לדעת את הטווח, או את הטווח בלי לדעת את הגודל." זוהי בעיית פרלקס בסיסית: ללא מידע על מרחק, אין דרך לקבוע אם מדובר בעצם קטן וקרוב או גדול ורחוק.

אולדרין ירד ל-LEB (Lower Equipment Bay, תא הציוד התחתון של מודול הפיקוד) והשתמש בסקסטנט לתצפית. כשהסקסטנט היה מחוץ לפוקוס, העצם נראה כצילינדר. ארמסטרונג מציע אלטרנטיבה: "או באמת שתי טבעות". אולדרין מסכים. ארמסטרונג חוזר: "שתי טבעות. שתי טבעות מחוברות".

קולינס חולק: "לא, נראה לי כמו צילינדר חלול. לא נראה כמו שתי טבעות מחוברות. אפשר היה לראות את הדבר הזה מתגלגל, וכשהוא הסתובב לקצה, אפשר היה להסתכל ישירות לתוך מעיו. זה היה צילינדר חלול. אבל אז אפשר היה לשנות את הפוקוס בסקסטנט וזה היה מוחלף בצורת ספר פתוח. זה היה ממש מוזר."

אולדרין מסכם: "אני מניח שאין הרבה יותר מה לומר על זה, פרט לכך שזה לא היה צילינדר."

בעמוד 6-36, קולינס מודה: "הייתה תקופה שחשבנו שזה צילינדר, ובה התעניינו ב-S-IVB וכמעט שכנענו את עצמנו שזה מה שהוא חייב להיות. אבל אין לנו יותר מסקנות מזה, באמת. העובדה שלא ראינו את זה הרבה אחרי תקופת הזמן הזאת אחת. אנחנו לא באמת יודעים מה זה היה, כמה גדול הוא היה, או כמה רחוק הוא היה. זה היה משהו שלא היה חלק מפליטת השתן, אנחנו די בטוחים בזה."

קולינס מציע שייתכן ומדובר בחתיכת מיילר (Mylar) או חומר אחר שהשתחרר ממודול הנחיתה. אולדרין: "חשבנו שזה יכול להיות לוח, אבל זה כלל לא נראה בצורה הזו". קולינס: "ייתכן וזה היה חלק מהאנטנת הרווח הגבוה. ייתכן וזה היה בערך בזמן שהיו לנו בעיות עם אנטנת הרווח הגבוה. בחלק האחורי של דעתי, יש לי סיבה לחשוד שמקורו בחללית."

התצפית השנייה: ההבזקים בקבינה

בעמוד 6-37 פותח אולדרין נושא חדש לחלוטין:

"התצפית האחרת שביצעתי הצטברה בהדרגה. אני לא יודע אם ראיתי את זה בלילה הראשון, אבל אני בטוח שראיתי אותה בלילה השני. ניסיתי ללכת לישון כשכל האורות כבויים. צפיתי במה שחשבתי שהיו הבזקים קטנים בתוך הקבינה, במרווחים של כמה דקות..."

אולדרין מתאר תופעה מצטברת. בלילה השני של המשימה, בניסיון להירדם בקבינה החשוכה, הוא הבחין בהבזקים קטנים. הוא לא חשב הרבה על כך, אלא רק רשם בדעתו שהם המשיכו להופיע. הוא לא יכל להסביר מדוע עיניו רואות את ההבזקים האלה.

בשלב המעבר חזרה לכדור הארץ (Transearth Coast), היה לאולדרין יותר זמן להקדיש לחקירת התופעה. בשתי הזדמנויות שונות, במקום הבזק יחיד, הוא ראה הבזקים כפולים, נפרדים זה מזה במרחק של בערך כפוט. בפעמים אחרות, הוא ראה קו ללא כיוון תנועה.

ההיפותזה של אולדרין: "הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שזה איזשהו חדירה. לפחות זה הניחוש שלי, בלי הרבה לתמוך בו. חדירה כלשהי של עצם לתוך החללית, שגורמת לפליטה בעת כניסתה לקבינה עצמה."

לעיתים זה היה הבזק אחד בכניסה, ויציאה מחלק אחר של הקבינה, מחוץ לשדה הראייה. ההבזקים הכפולים נראו כאילו יש כניסה ולאחריה פגיעה במשהו, כגון התומכים (struts).

בעמוד 6-38, אולדרין מהרהר: "לתקופה מסוימת חשבתי שייתכן שמדובר בחשמל סטטי, כי הצלחתי גם, על ידי הזזת ידי למעלה ולמטה ברצועות השינה, לייצר ניצוצות זעירים מאוד של חשמל סטטי. אבל היה הבדל מובהק בין השניים, ככל שצפיתי בזה יותר ויותר."

אולדרין ניסה להצליב את ההבזקים עם כיוון השמש. אפילו עם מסכי החלון מורמים, יש דליפת אור קטנה. אפשר להעריך תוך 20 או 30 מעלות את כיוון השמש. אולדרין כתב שנדמה היה שההבזקים מגיעים מאותו כיוון כללי, אך לא היה מספיק ראיות לכך שההבזקים אכן הופיעו רק בצד שאליו פנתה השמש.

אולדרין שאל את האחרים אם ראו דבר דומה. עד היום האחרון של המשימה, הם לא ראו. ארמסטרונג מתייחס: "באז, ראיתי קצת אור, אבל תמיד יחסתי את זה לאור שמש, כי כיסויי החלונות מדליפים מעט אור ללא קשר לכמה הם מהודקים. הפעם היחידה שצפיתי בזה הייתה בלילה האחרון, כשבאמת חיפשנו את זה. הקדשתי כשעה לצפייה זהירה בפנים החללית, וכנראה ביצעתי כ-50 תצפיות משמעותיות בתקופה הזו."

בעמוד 6-39, אולדרין מתאר את התדירות: "לפעמים דקה או שתיים היו עוברות, ואז היית רואה את השניים בתוך מרווח של 10 שניות. בממוצע, הייתי אומר רק כניחוש, זה היה אולי משהו כמו אחד לדקה. בהחלט יותר ממספיק כדי לשכנע אותך שזו לא הייתה אשליה אופטית. זה אכן נתן לך תחושה די מוזרה לחשוב שמשהו 'מתעופף' דרך הקבינה. לא היה דבר שיכלת לעשות בנידון."

ארמסטרונג מסכם בנקודה מדעית: "ייתכן וזה משהו כמו שבאז הציע. בעיקר ניוטרון או סוג של חלקיק אטומי שיהיה בספקטרום הנראה."

התצפית השלישית: "לייזר?" בדרך חזרה (כרך II, סעיף 21.5)

בכרך II של התדריך, סעיף 21 מוקדש ל-Visual Sightings, תצפיות חזותיות. בעמוד 21-1, ארמסטרונג מציין שרוב הפריטים בסעיף זה דווחו בעבר. תת-סעיף 21.4 (Translunar and Transearth Flight) מכיל הערה קצרה של אולדרין על אשליה אופטית כשהירח חצה את מאדים. זה נסגר במהירות.

תת-סעיף 21.5 (Lunar Orbit) פותח את התצפית השלישית. אולדרין:

"במסלול הירח, אחרי הירידה לפני הירח, ציינו ודיווחנו לקרקע שכשהתקרבנו ל-CDH ובאותו זמן כדור הארץ עלה מעל לאופק הירחי, צפיתי במה שנראה כמו מקור אור בהיר באופן יחסי, שייחסנו זמנית ללייזר אפשרי."

ה-CDH (Constant Delta Height maneuver) הוא תמרון מסלולי שביצע מודול הפיקוד עם מודול הנחיתה ב-21 ביולי 1969, לאחר השיגור של מודול הנחיתה ממשטח הירח. במהלכו, כדור הארץ עלה מעל לאופק הירחי, ואולדרין הבחין במקור אור בהיר.

הניחוש המקורי, לייזר, היה הסבר רציני בהקשר 1969. ב-NASA היו מודעים לפרויקטים מדעיים אזרחיים שבהם נמדדה אנרגיית לייזר בולקת לכיוון הירח, ואולדרין יכל להניח שמדובר במשהו דומה. עם זאת, בעמוד 21-2 הוא מעדכן:

"זה נראה ההסבר הסביר ביותר עד שחזרנו במודול הפיקוד והתקרבנו לכדור הארץ והצלחנו לצפות במשהו שנתן בערך אותו מראה. כשהדבקנו את המונוקולר על מקור האור, נראה כי זה היה השתקפות של השמש מגוף מים חלק יחסית, כמו אגם. אני חושב שעדכנו את המסקנה הראשונית שלנו לגבי מקור האור שראינו מכדור הארץ. אם איש לא מודה שהוא ירה לייזר לכיוון הירח באותו זמן, סביר יותר שזו הייתה השתקפות מאגם."

עם זאת, אולדרין מציין: "אני עדיין חושב שזו תופעה חריגה, במרחק כזה, לראות מקור אור כל כך בהיר. בסרט, לא נראה כאילו זה הולך להופיע בכלל. כדור הארץ היה בהיר מדי."

המסקנה הסופית, אם כן, היא לא חד-משמעית. הצוות הציע "השתקפות מאגם" כהסבר חלופי, אך אולדרין ציין שעוצמת האור במרחק כזה היא חריגה.

ניתוח: Cosmic Ray Visual Phenomena

ההבזקים שאולדרין צפה בהם בקבינה הם ככל הנראה התצפית המוקדמת ביותר המתועדת של תופעה שכיום מוכרת בשם "Cosmic Ray Visual Phenomena" או בקיצור "Light Flashes" (LF). תופעה זו אושרה במחקר עוקב על אסטרונאוטים מאוחרים יותר במשימות אפולו (החל מאפולו 12 ואילך) ועל צוותי תחנת החלל הבינלאומית.

המנגנון הפיזיקלי: בחלל העמוק, מחוץ למגנטוספירה של כדור הארץ, אסטרונאוטים חשופים לקרינה קוסמית גלקטית (Galactic Cosmic Rays, GCR), הכוללת פרוטונים ויוני-אטום כבדים (HZE particles) במהירויות יחסויות גבוהות. כשחלקיק כזה חודר לרשתית העין, הוא מעורר את תאי הקולטנים (rods ו-cones) או את הנוירונים העצביים מאחוריהם, ומייצר חוויה ויזואלית של "הבזק" אף שלא היה אור פיזי. ההבזקים הכפולים שאולדרין תיאר תואמים אירוע שבו חלקיק חוצה את הרשתית פעמיים (בכניסה ויציאה) או שמייצר מטר משני של חלקיקים. הקווים שראה תואמים מסלול חלקיק זוויתי דרך השדה הראייה.

ארמסטרונג ניחש בתדריך "ניוטרון או סוג של חלקיק אטומי" - וזה היה ניחוש מדויק להפליא, על אף שלא הייתה לצוות שום אפשרות לאמת את ההיפותזה. במשימת אפולו 14 (1971), האסטרונאוטים אלן שפרד, סטיוארט רוזה, ואדגר מיטשל ביצעו לראשונה ניסויים שיטתיים לתיעוד התופעה, באמצעות מסיכת עיניים אטומה לאור ועדכוני קצב הבזקים בעל פה. במהלך ההכנה לתחנת החלל הבינלאומית, הוקדש מחקר רב לתופעה (פרויקט SilEye ופרויקט Alteino), שאישר שהמקור הוא קרינה קוסמית.

מבחינה זו, תצפיתו של אולדרין באפולו 11 היא תיעוד היסטורי של גילוי מדעי, ולא תופעה אנומלית במובן UAP. אולם זוהי תצפית בלתי-מזוהית בזמנה, ומכאן הכללתה בארכיון UAP של PURSUE.

ניתוח: S-IVB ועצמים אחרים בדרך לירח

הקומה השלישית של רקטת סטורן V, ה-S-IVB, אכן הייתה במסלול ירח (ולא מסלול כדור הארץ) אחרי ה-Translunar Injection של אפולו 11. עם זאת, היא לא נשארה בקרבת החללית. אחרי שביצעה את ה-TLI, ה-S-IVB ביצעה תמרון "Slingshot" שכלל פליטת דלק שיורי ושינוי מסלול כדי להעבירה לכיוון מסלול שמש (Heliocentric Orbit), כדי להוציאה מסביבת המשימה. נכון לזמן התצפית של הצוות, ה-S-IVB אכן הייתה אלפי מיילים מהחללית, כפי שאישרה Mission Control.

אם כן, מה היה העצם? קולינס מעלה שתי השערות אפשריות: חתיכת מיילר (Mylar) שהשתחררה ממודול הנחיתה, או חלק מאנטנת הרווח הגבוה. הקבינה, מודול הפיקוד, ומודול הנחיתה היו עטופים בשכבות מבודדות מ-Multi-Layer Insulation (MLI), כולל חומר מיילר. במהלך המעבר ובמהלך פעולות שונות, חתיכות יכלו להתקלף ולהיסחף בקרבת החללית.

עם זאת, התיאורים של ה"צילינדר חלול", "שתי טבעות", "צורת L", ו"מזוודה פתוחה" מצביעים על מבנה רב-ממדי שמשנה את צורתו בעת תצפית. זה תואם עצם תלת-מימדי שמתגלגל בחלל, שכל זווית תצפית חושפת לראייה משטח אחר. צילינדר חלול שמסתובב יראה: כצילינדר מהצד, כטבעת מן הקצה, וכחתך אליפטי בזוויות מתווכחות. הצורה L או "מזוודה פתוחה" יכולה לתאר אורנטציה זמנית של צילינדר עם כיפה פתוחה.

ב-2002, חוקר העצמים הלוויינים בעבר NASA ג'ים אוברג (Jim Oberg) טען שהעצם היה ככל הנראה חלק מן הלוחות המגינים של מודול הנחיתה (LM panels) שהשתחררו מהפנל המתאם (SLA, Spacecraft Lunar Module Adapter) בעת ביצוע תמרון "Transposition and Docking" כעבור התנתקות מ-S-IVB. הניחוש הזה תואם את ההיפותזה שהעלה קולינס בעצמו ("ייתכן וזה היה חלק מהאנטנת הרווח הגבוה... יש לי סיבה לחשוד שמקורו בחללית").

מבחינת UAP מודרנית, התצפית הראשונה של אפולו 11 כנראה אינה אנומלית, אך היא מהווה דוגמא טובה ליחסי אסטרונאוט-עצם מסתורי בחלל ולשגרה של חוסר הזיהוי הסופי.

ניתוח: ה"לייזר" והשתקפויות מים

התצפית השלישית, ה"לייזר", היא ככל הנראה התצפית הכי אנומלית בדוח, גם אם הצוות עצמו עדכן את הפרשנות לטובת "השתקפות מאגם". כשמסתכלים על כדור הארץ ממסלול הירח (כ-380,000 ק"מ), נקודות בודדות של אור בהיר באמת חריגות. זה נכון שהשתקפות שמש מגוף מים חלק יכולה לייצר נקודה בהירה (תופעה הנקראת "specular reflection"), אך עוצמתה במרחק 380,000 ק"מ אמורה להיות נמוכה. הערת אולדרין על כך שהאור לא נראה בסרטים שנוצרו בעת המשימה, כי "כדור הארץ היה בהיר מדי", מצביעה על כך שהמקור היה חורג מ-dynamic range של הציוד הצילומי, ובכל זאת בלט מעבר לעוצמת המבריק של כדור הארץ עצמו.

הצוות לא הצליח לעדכן את ההסבר לכלל ביטחון. אולדרין השאיר את האפשרות פתוחה: "אם איש לא מודה שהוא ירה לייזר לכיוון הירח באותו זמן, סביר יותר שזו הייתה השתקפות מאגם". המשפט הזה מעניין: אולדרין, אסטרונאוט בעל הכשרה צבאית-מדעית מתקדמת, הניח שמישהו (סוכנות, מוסד) ייתכן ויחזה בלייזר אופטי לכיוון הירח. ב-1969 לייזרים מסחריים-מדעיים היו זמינים בארה"ב ובברית המועצות לצרכי מחקר וצבא, ושיגור קרן לעבר חללית במסלול ירח לא היה תרחיש לא אפשרי.

עם זאת, אם איש לא הודה (וכך נכון נראה היה אז), המקור נשאר לא מוסבר במלואו. ההסבר ההשתקפות הוא הפשוט יותר, אך לא הוכח.

השלכות מדעיות והיסטוריות

תדריך אפולו 11 הוא מסמך בעל משמעות כפולה: היסטורית ומדעית. היסטורית, זוהי העדות הקנונית של שלושת האנשים שביצעו את הנחיתה הראשונה על הירח. המידע על מצבם הנפשי (מילותיו של קולינס: "אתה צריך לשכנע את עצמך שיהיו כמה ימים נחמדים ומרגיעים בדרך לירח"), על הפרוצדורות הטכניות, ועל הבעיות הבלתי-צפויות, היה הבסיס לתכנון משימות אפולו עוקבות (12 עד 17).

מדעית, התדריך מתעד שלוש תופעות שכל אחת תורמת לידע שונה. הראשונה (העצם) מאוששת שגרה של עצמים בלתי-מזוהים בקרבת חלליות בחלל - תופעה שכמעט לכל המשימות אפולו היה לפחות מקרה אחד שלה. השנייה (ההבזקים) הניחה את היסוד למחקר רפואת חלל בנושא קרינה קוסמית והשפעותיה על מערכת העצבים, מחקר שהפך לקריטי לתכנון משימות מאדים בעתיד. השלישית (ה"לייזר") נשארה בקטגוריה של "תופעה לא מוסברת לחלוטין".

חשוב לציין שהדיון בין שלושת האסטרונאוטים בתדריך הוא טבעי, מסקרן, וחלוקי דעות. ארמסטרונג, קולינס, ואולדרין לא מסכימים אחד עם השני (למשל בנוגע לצורת העצם הראשון: צילינדר חלול לעומת שתי טבעות מחוברות). הם משערים בקול ושוקלים אלטרנטיבות. הם מחזיקים את עצמם ברמה של זהירות מדעית גבוהה. השפה אינה דרמטית או מסעירה. זוהי שפה של מהנדסים-טייסים מנוסים שמתעדים נתונים גולמיים, בידיעה שהתעוד יבחן על ידי מהנדסים אחרים בקרקע.

זה ההיבט שעושה את המסמך משמעותי במיוחד לארכיון UAP. התצפיות לא נסערות. הן מובאות באופן עניני, עם זהירות מתודולוגית ועם שימור של חוסר ודאות. הן אינן ניתנות לפיטור כ"שגיאות עדים" של אנשים לא מוכשרים, מאחר שהמתעדים הם מסוגלים שבמסוגלים: ניל ארמסטרונג היה טייס ניסוי של ה-X-15, מייקל קולינס היה טייס ניסוי של חיל האוויר, ובאז אולדרין היה דוקטור לאסטרונאוטיקה מ-MIT.

אנשים מרכזיים

• ניל ארמסטרונג (Neil Armstrong) - מפקד המשימה (CDR), הראשון לדרוך על הירח. מהנדס תעופה, טייס ניסוי לשעבר של ה-X-15. המתעד הקנוני של תצפיות ה"מזוודה הפתוחה" וה"שתי טבעות".
• מייקל קולינס (Michael Collins) - טייס מודול הפיקוד (CMP). נשאר במסלול הירח במודול הפיקוד "Columbia" בעת הנחיתה. בעל הניחוש של "צילינדר חלול" עבור העצם הראשון, ובעל ההיפותזה ש"מקורו בחללית".
• אדווין "באז" אולדרין (Edwin "Buzz" Aldrin) - טייס מודול הנחיתה (LMP), השני לדרוך על הירח. בעל דוקטורט לאסטרונאוטיקה מ-MIT (1963, על "Line-of-Sight Guidance Techniques for Manned Orbital Rendezvous"). הוא המתעד הראשי של כל שלוש התצפיות החריגות במסמך זה.

מקומות

• מסלול הזרקה לירח (Translunar Coast) - האזור בין כדור הארץ לירח שבו ביצעה החללית את המעבר.
• מסלול ירח (Lunar Orbit) - מסלול 100 ק"מ סביב הירח.
• מסלול חזרה לכדור הארץ (Transearth Coast) - האזור בין הירח לכדור הארץ בדרך חזרה.
• מודול הפיקוד "Columbia" - מודול הפיקוד והשירות (CSM-107) של אפולו 11.
• מודול הנחיתה "Eagle" - מודול הנחיתה הירחי (LM-5) של אפולו 11.

תקריות

תקרית	תאריך	מקום	עמודים
תצפית בעצם בלתי-מזוהה ("מזוודה פתוחה" / "צילינדר חלול" / "שתי טבעות")	יום 19 או 20 ביולי 1969	מסלול הזרקה לירח, יום אחד מהירח	6-33 עד 6-36 (כרך I)
הבזקי אור בקבינה (קרני קוסמיות, אישור עתידי)	לילות 17, 18, 19 ויולי 1969	קבינת מודול הפיקוד "Columbia"	6-37 עד 6-39 (כרך I)
מקור אור בהיר ("לייזר" משוער) על כדור הארץ	21 ביולי 1969 (CDH)	מסלול ירח, מבט על כדור הארץ עולה	21-1 עד 21-2 (כרך II)

ציטוטים בולטים

"The first unusual thing that we saw I guess was 1 day out or something pretty close to the moon. It had a sizeable dimension to it, so we put the monocular on it."

"הדבר הראשון החריג שראינו, אני מניח, היה יום אחד החוצה או משהו די קרוב לירח. היה לו ממד ניכר, אז הצמדנו לו את המונוקולר." - באז אולדרין (Buzz Aldrin), עמוד 6-33, כרך I

"The other observation that I made accumulated gradually. I don't know whether I saw it the first night, but I'm sure I saw it the second night. I was trying to go to sleep with all the lights out. I observed what I thought were little flashes inside the cabin, spaced a couple of minutes apart..."

"התצפית האחרת שביצעתי הצטברה בהדרגה. אני לא יודע אם ראיתי את זה בלילה הראשון, אבל אני בטוח שראיתי אותה בלילה השני. ניסיתי ללכת לישון כשכל האורות כבויים. צפיתי במה שחשבתי שהיו הבזקים קטנים בתוך הקבינה, במרווחים של כמה דקות..." - באז אולדרין (Buzz Aldrin), עמוד 6-37, כרך I

"I observed what appeared to be a fairly bright light source which we tentatively ascribed to a possible laser."

"צפיתי במה שנראה כמו מקור אור בהיר באופן יחסי, שייחסנו זמנית ללייזר אפשרי." - באז אולדרין (Buzz Aldrin), עמוד 21-1, כרך II

"It looked like a hollow cylinder to me. It didn't look like two connected rings. You could see this thing tumbling and, when it came around end-on, you could look right down in its guts."

"נראה לי כמו צילינדר חלול. לא נראה כמו שתי טבעות מחוברות. אפשר היה לראות את הדבר הזה מתגלגל, וכשהוא הסתובב לקצה, אפשר היה להסתכל ישירות לתוך מעיו." - מייקל קולינס (Michael Collins), עמוד 6-35, כרך I

"It could be something like Buzz suggested. Mainly a neutron or some kind of an atomic particle that would be in the visible spectrum."

"ייתכן וזה משהו כמו שבאז הציע. בעיקר ניוטרון או סוג של חלקיק אטומי שיהיה בספקטרום הנראה." - ניל ארמסטרונג (Neil Armstrong), עמוד 6-39, כרך I