תדריך הצוות הטכני של אפולו 17: הבזקי אור ותצפית על פני הירח, 1973

קובץ: nasa-uap-d6-apollo-17-technical-crew-debriefing-1973.pdf סוכנות מקור: NASA (Manned Spacecraft Center, Houston / MSC-07631) טווח תאריכים: משימה 7-19 בדצמבר 1972, תדריך 4 בינואר 1973 מספר עמודים: 2 בקטע (העמוד הרלוונטי: 24-4) עמודים בעלי משמעות גבוהה: עמוד 24-4 (עדות שמיט על הבזקי האור והתצפית על פני הירח)

תקציר רשמי (מ-NASA)

אפולו 17 הייתה המשימה האנושית התשיעית של ארצות הברית לירח, והשישית שהנחיתה אסטרונאוטים על פני הירח. המסמך הוא קטע מתוך תדריך הצוות הטכני של אפולו 17, שנערך ב-4 בינואר 1973, שבו האסטרונאוט הרסון שמיט (Harrison Schmitt) דיווח שראה הבזקי אור.

תקציר

המסמך הוא קטע מתוך תדריך הצוות הטכני של משימת אפולו 17, שנערך במרכז החלל המאויש בהיוסטון (Manned Spacecraft Center) ב-4 בינואר 1973, שבועיים וחצי לאחר חזרת הצוות מהירח. בעמוד 24-4 נמצאת עדותו של הרסון "ג'ק" שמיט (Harrison "Jack" Schmitt), טייס המודול הירחי (Lunar Module Pilot) ויחיד מדעני-האסטרונאוטים שדרך אי פעם על הירח. שמיט מתאר תופעה שתועדה בכל משימות אפולו: הבזקי אור פנים-עיניים שראו האסטרונאוטים בחושך מוחלט. שמיט מציין כי הוא ראה אותם "כמעט ברציפות במהלך כל הטיסה כאשר היינו מותאמים לחושך". מעבר לכך, הוא מדווח על תצפית יחידה שהוא תיאר כ"הבזק על פני הירח" עצמו, תיאור החורג מתופעת ההבזקים הבין-עיניים הסטנדרטית ומקשר לתופעה אסטרונומית ידועה אך עלומה: התופעות הירחיות החולפות (Transient Lunar Phenomena, TLP). הקטע גם מתעד את ניסוי ALFMED (Apollo Light Flash Moving Emulsion Detector), שתוכנן ספציפית כדי לבחון את ההשערה שמקור ההבזקים הוא קרניים קוסמיות.

מאמר מחקר

פתיחה: התדריך של אפולו 17

אפולו 17 הייתה המשימה האחרונה של תוכנית אפולו ובה לראשונה ובאחרונה הוטס מדען-אסטרונאוט מקצועי, הגיאולוג הרסון "ג'ק" שמיט (Harrison "Jack" Schmitt), אל פני הירח. הצוות כלל גם את המפקד יוג'ין סרנן (Eugene Cernan) ואת טייס מודול הפיקוד רונלד אוונס (Ronald Evans). המשימה שוגרה ב-7 בדצמבר 1972, נחתה בעמק טאורוס-ליטרוב (Taurus-Littrow Valley) ב-11 בדצמבר, וחזרה לכדור הארץ ב-19 בדצמבר 1972.

תדריך הצוות הטכני (Technical Crew Debriefing) נערך ב-4 בינואר 1973, שבועיים וחצי לאחר ההצלחה של המשימה. זהו פרוטוקול פנימי של NASA, סווג במקור כ-Confidential, שנועד לתעד באופן מפורט את התרשמויות האסטרונאוטים מכל פן מבצעי וטכני של הטיסה, כולל תצפיות אנומליות. סעיף 24 בתדריך עוסק בתצפיות, ועמוד 24-4 מכיל את הדיווחים על הבזקי האור.

ממצאי שמיט: הבזקים רציפים

הבזקי האור שדיווחו עליהם אסטרונאוטים אינם ייחודיים לאפולו 17. הם תועדו לראשונה במשימת אפולו 11 בקיץ 1969, כאשר ניל ארמסטרונג (Neil Armstrong) ובאז אולדרין (Buzz Aldrin) דיווחו על הבזקים בחושך. מאז דיווחו עליהם כמעט כל האסטרונאוטים שיצאו אל מעבר למגנטוספירת כדור הארץ. שמיט אישר את התופעה במונחים חד-משמעיים:

"היו לנו הבזקי אור כמעט ברציפות במהלך כל הטיסה כאשר היינו מותאמים לחושך"

המונח "מותאמים לחושך" (dark adapted) הוא טרמינולוגיה פיזיולוגית: הסתגלות העין לראייה בחשיכה מוחלטת, תהליך שאורך כעשרים עד שלושים דקות. רק לאחר ההסתגלות הזו ההבזקים נראים. מכאן שאסטרונאוטים יכולים לראות אותם רק בתנאים מסוימים, בעיקר כאשר העצימו את עיניהם באפלה פנימית של הקפסולה.

הפנומן עצמו מתואר על ידי אסטרונאוטים בצורות שונות: הבזק נקודתי, פס מזהיר, התפצלות לזרועות, או "כוכב" קצר. הוא מתרחש בתוך העין עצמה, לא במציאות החיצונית, ולכן הוא נראה גם כאשר העיניים עצומות.

ניסוי ALFMED: הבחינה המדעית של ההשערה

ההשערה הרווחת כבר לפני אפולו 17 הייתה שמקור ההבזקים בקרניים קוסמיות, חלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה ביותר (בעיקר פרוטונים וגרעיני הליום מואצים) המגיעים מהשמש ומחוץ למערכת השמש. כאשר חלקיק כזה חודר לרשתית או לקליפת המוח החזותית, הוא מייצר יינון לאורך מסלולו, ויינון זה מתפרש על ידי המוח כהבזק אור. במגנטוספירת כדור הארץ, רוב הקרניים הקוסמיות מסוננות; באפולו, מעבר למגנטוספירה, חשיפת האסטרונאוטים גבוהה משמעותית.

לבחינת ההשערה תוכנן עבור אפולו 16 ו-17 הניסוי ALFMED – Apollo Light Flash Moving Emulsion Detector. שם הניסוי מתאר את עיקריו:

Light Flash – הבזקי האור.
Moving Emulsion – אמולסיה גרעינית נעה: שכבות חומר רגיש שמסוגלות לתעד מסלול חלקיק טעון הפוגע בהן.
Detector – גלאי הניתן לחבישה כקסדה.

המכשיר הוצמד לראשו של אסטרונאוט והכיל לוחות אמולסיה גרעינית במספר שכבות, סביב העיניים. כאשר חלקיק קוסמי חצה את הקסדה והגיע לעין, מסלולו תועד באמולסיה. במקביל, האסטרונאוט הרכיב כיסויי עיניים כדי שהראייה תהיה בחושך מוחלט, ובכל פעם שהוא ראה הבזק, הוא דיווח עליו ותיעד את העיתוי. ההשוואה בין רישום ההבזקים שדיווחו האסטרונאוטים ובין מסלולי החלקיקים שתועדו באמולסיה הייתה אמורה לאשש או להפריך את ההשערה הקוסמית.

שמיט מתאר את הניסוי בעדותו:

"אותה תקופה כאשר היו לנו הכיסויים על העיניים בעבור ניסוי ALFMED, פשוט לא היו הבזקים נראים לעין"

זוהי מילה תמוהה. האסטרונאוט שלבש את הקסדה לא ראה הבזקים בזמן שלבש אותה, אך לאחר שהורידה ראה אותם שוב באותו לילה. שמיט מציין בבירור שמדובר ב"מקטע יחיד משני צידיו [בזמן] שבו ההבזקים לא היו נראים לי או לשני אנשי הצוות האחרים".

תוצאות אנליזת ALFMED שפורסמו בשנים שלאחר מכן אכן אישרו את הקשר בין מסלולי קרני הקוסמיות לבין דיווחי ההבזקים, ובכך תמכו בהשערה הקוסמית כהסבר עיקרי לתופעה. עם זאת, התופעה במלואה אינה מוסברת בידי קרניים קוסמיות לבדן, ומחקרים מאוחרים יותר ממשיכים לבחון מנגנונים נוספים.

ההבזק על פני הירח: התצפית האנומלית

הקטע המעניין ביותר מבחינת חקר UAP אינו ההבזקים הפנים-עיניים, אלא משפט אחד שמיט שאומר:

"היה לי אחד שחשבתי שהיה הבזק על פני הירח"

זוהי הצהרה החורגת מההגדרה של תופעת קרני הקוסמיות. הבזק פנים-עיני אינו מקושר למיקום במציאות החיצונית; הוא נראה במרכז שדה הראייה, ללא תלות בכיוון המבט. שמיט, גיאולוג מקצועי שאומן בתצפית מדויקת על שטח, מבחין בעצמו כי ההבזק הספציפי הזה נראה לו כממוקם על פני הירח עצמו. הוא לא טוען בוודאות אלא מתאר תפיסה: "חשבתי שהיה" (I thought was).

ההצהרה הזו מתקשרת לתופעה אסטרונומית ידועה אך עלומה: התופעות הירחיות החולפות (Transient Lunar Phenomena, TLP, או באנגלית בריטית Transient Lunar Phenomena, TLE). זהו שם כולל לדיווחים, חלקם בני יותר ממאה שנה, על הבזקים, שינויי צבע, אזורי ערפל או הבהרות קצרות במשך על פני הירח. דיווחי TLP נצפו דרך טלסקופים מהקרקע ותועדו על ידי אסטרונומים חובבים ומקצועיים בכמות שמספיקה כדי שהתופעה תיחשב למציאותית, אך הסבר פיזיקלי מקיף עדיין חסר.

ההסברים האפשריים ל-TLP כוללים:

פגיעת מטאוריט – פגיעת גרם שמימי קטן יוצרת הבזק חמת אנרגיה רגעי. תופעה זו תועדה גם דרך מצלמות מחקריות מודרניות.
שחרור גז (outgassing) – שחרור גז ממעמקי הירח עשוי ליצור עננים זמניים שמשנים את החזר האור.
חיכוך אלקטרוסטטי – אבק ירחי מטעין במהלך זריחה ושקיעה במסוף, עלול לייצר הילות זוהרות.
רפלקציות חיצוניות – אפקטים אטמוספריים של כדור הארץ או אופטיים בתצפית.
שגיאות תצפיתיות – אשליות אופטיות או הבזקים פנים-עיניים בעצמם, במקרה של תצפיות מהקרקע.

האם שמיט הבחין בפגיעת מטאוריט בזמן אמת? היה זה ההסבר הסביר ביותר אם תיאורו מדויק. הירח אינו מוגן באטמוספירה, וכל הזמן נופלים עליו גרמי שמיים קטנים. תאי המטאוריטים שלהם מייצרים הבזקים הניתנים לזיהוי בזמן אמת על ידי תצפית מהקרקע (ב-2019 תיעדה משימת אסטרונומיה אירופית למעלה מ-100 הבזקי פגיעה דרך טלסקופים אוטומטיים). אסטרונאוט במסלול ירחי, או בנתיב טרנס-ארת, היה במקום אידיאלי לראות פגיעה כזו ישירות.

ניתוח: קרני קוסמיות מול TLP

חשוב לקרוא את עדות שמיט בדיוק רב. הוא מבחין בבירור בין שני סוגי תופעות:

רוב ההבזקים – נראים כמעט ברציפות בתנאי חושך, ללא קשר לכיוון המבט. אלה מתאימים לתופעת קרני הקוסמיות הפנים-עיניות.
הבזק יחיד – נראה ממוקם בנקודה מסוימת על פני הירח. זה לא מתאים לתופעה הפנים-עינית והוא תופעה שונה מהותית.

ההסבר ש-ALFMED נועד לאמת היה לקרני הקוסמיות בלבד. ההבזק האנומלי שזיהה שמיט נמצא מחוץ לתחום הניסוי. אין במסמך התייחסות ספציפית להבזק היחיד הזה כאל ממצא מדעי שיש לחקור, וגם בעדות אין הסקת מסקנות. זוהי הערה אגב של גיאולוג שעיניו מאומנות, על תצפית שלא הוסברה.

משמעות

הדיווח של שמיט הוא משמעותי משלוש סיבות:

ראשית, הוא ניתן בידי מדען-אסטרונאוט – אדם שאומן ספציפית בתצפית מדויקת על משטחים גיאולוגיים, ושכיהן מאוחר יותר כסנטור ארה"ב. שמיט אינו עד מקרי. הבחנתו בין הבזק "פנים-עיני" לבין הבזק "על פני הירח" היא הבחנה מקצועית.

שנית, הדיווח הוא קונטקסט-אקדמי ומבצעי: הוא ניתן בתדריך טכני של NASA, ולא בראיון פומבי. ההיגיון של שמיט בעדות זו אינו לחפש פרסום, אלא לעדכן את צוות התכנון הטכני של NASA במידע שיכול להיות רלוונטי למשימות עתידיות.

שלישית, הדיווח מקשר ישירות בין שתי תופעות נפרדות שעדיין מצויות במחקר אקדמי פעיל: הבזקי הקרניים הקוסמיות (שיעילותם הביולוגית והקוגניטיבית עדיין נחקרת בהקשר של נסיעות ארוכות-טווח לחלל) ו-TLP (שאת הסיבה שלהם המדע עדיין לא הסביר במלואה).

אפולו 17 הייתה הזדמנות אחרונה של האנושות לראות את הירח מקרוב במשך עשרות שנים. לעדות של שמיט מן הירח הזה יש משקל היסטורי מיוחד.

אנשים מרכזיים

הרסון "ג'ק" שמיט (Harrison "Jack" Schmitt) – טייס המודול הירחי (Lunar Module Pilot, LMP) של אפולו 17, גיאולוג בהכשרתו, יחיד מדעני-האסטרונאוטים שדרך על הירח. נולד 1935. סנטור ארה"ב מטעם ניו מקסיקו 1977-1983. במסמך הוא העד המרכזי של ההבזקים הרציפים והתצפית האנומלית על פני הירח.
יוג'ין "ג'ין" סרנן (Eugene "Gene" Cernan) – מפקד המשימה (Commander, CDR) ו"האדם האחרון על הירח". טייס חיל הים בהכשרה. במסמך הוא דיווח על תצפית בלתי-רגילה של נושאת מטוסים בעת הנחיתה.
רונלד "רון" אוונס (Ronald "Ron" Evans) – טייס מודול הפיקוד (Command Module Pilot, CMP). נשאר בהקפה ירחית בזמן שסרנן ושמיט נחתו. במסמך הוא מתאר את כדור האש (fireball) של החזרה לאטמוספירה כ"מנהרה עם נקודה בהירה במרכזה".

מקומות

הירח (Moon) – פני הירח, נצפה ממסלול אפולו 17.
עמק טאורוס-ליטרוב (Taurus-Littrow Valley) – אתר הנחיתה של אפולו 17.
חלל ציס-ירחי (Cislunar Space) – האזור בין כדור הארץ לירח, בו תועדו רוב ההבזקים.
מרכז החלל המאויש (Manned Spacecraft Center) – היוסטון, טקסס. כיום מרכז ג'ונסון. אתר התדריך.

תקריות

תקרית	תאריך	מקום	עמוד
הבזקי אור פנים-עיניים רציפים בכל המשימה	7-19 בדצמבר 1972	אפולו 17, ציס-ירחי	24-4
הבזק יחיד שנדמה ממוקם על פני הירח	במהלך המשימה (תאריך מדויק לא צוין)	פני הירח, מנקודת תצפית של LMP	24-4
היעדר הבזקים בזמן ניסוי ALFMED עם כיסויי עיניים	תקופת הניסוי במהלך המשימה	במודול אפולו 17	24-4
הבזקים חוזרים אותו ערב לאחר הסרת ה-ALFMED	אותו לילה	במודול אפולו 17	24-4

ציטוטים בולטים

"We had light flashes just about continuously during the whole flight when we were dark adapted. I had one which I thought was a flash on the lunar surface. That one period of time when we had the blindfolds on for the ALFMED experiment there were just no visible flashes, although that evening, that night, before I went to sleep, I noticed that I was seeing the light flashes again."

"היו לנו הבזקי אור כמעט ברציפות במהלך כל הטיסה כאשר היינו מותאמים לחושך. היה לי אחד שחשבתי שהיה הבזק על פני הירח. אותה תקופה כאשר היו לנו הכיסויים על העיניים בעבור ניסוי ALFMED [Apollo Light Flash Moving Emulsion Detector] פשוט לא היו הבזקים נראים לעין, אך באותו ערב, באותו לילה, לפני שהלכתי לישון, שמתי לב שאני רואה שוב את הבזקי האור." – הרסון "ג'ק" שמיט (Harrison "Jack" Schmitt), טייס המודול הירחי, עמוד 24-4

"So, it just seemed to be that one interval either side of it where the light flash was not visible to myself or to the other two crewmen."

"כך שזה פשוט נראה היה כמקטע יחיד משני צידיו [בזמן] שבו ההבזק לא היה נראה לי או לשני אנשי הצוות האחרים." – הרסון שמיט, עמוד 24-4