ועידת לוס אלמוס על תופעות אוויריות, 1949: טלר, לה-פאס וחידת כדורי האש הירוקים

קובץ: DOE-UAP-D004_Los-Alamos-Conference-on-Aerial-Phenomena_1949.pdf סוכנות מקור: ועדת האנרגיה האטומית של ארה"ב (USAEC), משרד הפעולות המכוונות של סנטה פה / המעבדה המדעית לוס אלמוס (כיום בתחום משרד האנרגיה) סוג מסמך: תמליל ועידה בצירוף מכתב העברה תאריך: 16 בפברואר 1949 (הוועידה); 22 במרץ 1949 (מכתב ההעברה) סיווג: SECRET (הוסר הסיווג; אסמכתה NND 58378, NARA, יוני 2026) מספר עמודים: 25 (כולם נקראו): מכתב העברה + תמליל בן 24 עמודים ממוספרים VIRIN: 260710-O-D0360-1132 שחרור PURSUE: 4

תקציר

מסמך זה הוא התמליל המלא של "ועידה על תופעות אוויריות" (Conference on Aerial Phenomena) שנערכה בשעה 13:00, 16 בפברואר 1949, בחדר הישיבות P-162 של המעבדה המדעית לוס אלמוס, ניו מקסיקו. הנושא: גל תצפיות של "כדורי אש ירוקים" (green fireballs) מעל ניו מקסיקו, שהחל, כדברי קפטן ניף (Neef) בפתיחה, בדצמבר 1948 עם דיווחי טייסי חברות תעופה. סביב השולחן ישבו כמה מבכירי המדענים של פרויקט מנהטן, ובהם אדוארד טלר, נוריס ברדבורי (מנהל המעבדה), פרד ריינס וג'ון מנלי, לצד ד"ר לינקולן לה-פאס, מומחה המטאוריטיקה מאוניברסיטת ניו מקסיקו שהוביל את החקירה בשטח, וקציני הצבא הרביעי, AFSWP, ה-FBI וועדת האנרגיה האטומית.

לה-פאס פורש בפני הפיזיקאים את הנתונים שאסף: מסלולים אופקיים כמעט לחלוטין בגובה 8 עד 10 מייל, מהירויות של 3 עד 12 מייל בשנייה, גוון ירוק-צהוב שסביב 5,218 אנגסטרם ("בערך הצבע שמתקבל ממלחי נחושת במבער בונזן"), משכי תצפית אחידים באופן חריג, היעדר מוחלט של קול והיעדר מוחלט של שברים על הקרקע, גם לאחר חיפושים נרחבים. מסקנתו: אלה אינם מטאורים קונבנציונליים. טלר, לאחר כעשרים דקות של חישובי אור, מהירות ואנרגיה קינטית על הלוח, מגיע לשורה תחתונה כפולה: "זה אמור להיות גוף חומרי - אולי תופעת אלקטרונים". הוועידה מסתיימת ללא הכרעה, כשברדבורי מסכם כי "עניין המטאור" עדיין לא ירד מהפרק, אך "הדבר המתמיה הוא המסלול האופקי הארוך; גם היעדר הרעש מתמיה". התמליל הועבר ב-22 במרץ 1949 לסגן-מפקד ריצ'רד מנדלקורן במפקדת AFSWP בבסיס סנדיה.

מאמר מחקר

המסמך ומסלולו

החבילה נפתחת במכתב העברה רשמי של ועדת האנרגיה האטומית, לוס אלמוס, מ-22 במרץ 1949, בחתימת סידני ניובורגר ג'וניור (Sidney Newburger, Jr.), ראש ענף פעולות האבטחה, אל סגן-מפקד ריצ'רד מנדלקורן (Richard Mandelkorn) במפקדת פרויקט הנשק המיוחד של הכוחות המזוינים (AFSWP) בבסיס סנדיה, אלבוקרקי: "מצורף בזאת תמליל של פרוטוקול הוועידה שנערכה בלוס אלמוס ב-16 בפברואר 1949, בנוגע לתופעות אוויריות". הדף חתום "SECRET TRANSMITTAL" (בוטל בעת הסרת הסיווג), והתמליל עצמו, עותק 18 מתוך 25 בסדרה A, מסומן SECRET בכל עמוד. ניובורגר פתח את הוועידה בהצהרה שהנושא מסווג "סודי" לפי תקנה AR 380-5.

רשימת הנוכחים היא חתך נדיר של המדינה הביטחונית-מדעית של 1949: מהצבא הרביעי, מייג'ור וין, מייג'ור גודסו וקפטן ניף; מ-AFSWP, מפקד מנדלקורן; מאוניברסיטת ניו מקסיקו, ד"ר לה-פאס; מה-FBI, מר מקסוול; מוועדת האנרגיה האטומית, מר מורגן ומר ניובורגר; ומטעם אוניברסיטת קליפורניה (מפעילת לוס אלמוס), ד"ר ברדבורי, ד"ר הולוויי, מר הויט, ד"ר מנלי, ד"ר ריינס וד"ר טלר.

יש לציין מגבלה של המקור עצמו: הקצרן מציין במקומות אחדים שהתיעוד נקטע ("record blank for short period"), שדברים "מהירים ומעורבבים מכדי לתמלל", ושרעש של חופר תעלות מחוץ לחדר הטביע חלקים מהדיון. שמות אחדים מופיעים בתמליל עם סימני שאלה או באיות משובש.

הרצאת לה-פאס: מדוע אלה אינם מטאורים

לה-פאס, שסייע לחוקרים "בהתנדבות, ללא תשלום" מאז דצמבר 1948, בנה את טיעונו על השוואה שיטתית לנפילות מטאוריטים רגילות. העד המרכזי הוא הוא עצמו: בליל 12 בדצמבר 1948, בשעה 21:02 (פלוס-מינוס 30 שניות), צפה בכדור אש ירוק ליד סטרוויישן פיק (Starvation Peak), כשבידיו שעון עצר וטרנזיט מדידה. כדור האש "הופיע בעוצמה מלאה באופן מיידי", בגוון ירוק או ירוק-צהוב שהוערך סביב 5,200 אנגסטרם, "כפי שמעולם לא צפיתי בנפילות מטאורים", נע במסלול אופקי כמעט מושלם במהירות זוויתית קבועה, ולבסוף התפרק לשברים "שעודם ירוקים בוהקים". משך התצפית: שתי שניות כמעט בדיוק.

מכאן פרש לה-פאס את הסטטיסטיקה: בעוד ש-100 תצפיות מטאור רגילות מניבות פיזור עצום בהערכות משך, כ-90 אחוז מהערכות המשך של כדורי האש הירוקים מתקבצות סביב אותו ערך. שלושה מקרים אפשרו קביעת מסלול אמיתי (12 בדצמבר, 20 בדצמבר, ו-30 בינואר 1949), וכולם מצביעים על מסלולים אופקיים בגובה 8 עד 10 מייל. "אני מזמין אתכם למצוא בקרב המטאוריסטים דוגמאות למטאוריטים קונבנציונליים הנעים על פני מסלולים אופקיים ארוכים במהירות זוויתית כמעט קבועה... בגבהים מסדר גודל של 8 עד 10 מייל", אמר. בבדיקת צבע עם טבלת ספקטרום, 90 אחוז מהעדים בחרו אורכי גל בין 4,900 ל-5,300 אנגסטרם, רובם קרוב ל-5,218, צבע מלחי הנחושת; לה-פאס אף התייעץ עם ד"ר רגנר (Regener) אם סגסוגת נחושת-בריליום הייתה משנה את הגוון. בבדיקת 414 תצפיות של מטרי הג'מינידים מאז 1915 לא נמצאה ולו אחת ירוקה.

שתי אנומליות הטרידו את לה-פאס במיוחד. האחת, היעדר קול: כדור האש של 30 בינואר 1949 נראה למרחק כ-400 מייל, אך בחקירה שנפרשה על פני 1,600 מייל ("בעיקר בבוץ של טקסס!") ובמאות ראיונות במשך כעשרה ימים לא נמצא "ולו דיווח קול מבוסס אחד". החריג היחיד: חמישה גברים ליד ארובת פלדה ברוזוול, שכולם נשבעו ששמעו רעש "כמו מבער בנזין" בזמן שצפו בכדור האש. השנייה, היעדר שברים והיעדר בהלת בעלי חיים: בכל נפילת מטאוריט שחקר נמצאו עדויות לבהלה של תרנגולות, כלבים וסוסים; כאן, דבר. גם נפילת "פור קורנרס" מ-30 באוקטובר 1947, שנחקרה בחיפוש קרקעי ואווירי ממצה (מטוסי CAP, ג'יפים עם קשר רדיו), לא הניבה "ולו שריד", אם כי לה-פאס נמנע מלסווג אותה עם כדורי האש הירוקים כיוון שהותירה שובל.

בסך הכול העיד לה-פאס על עשרה מקרים "הראויים להתייחסות הרצינית ביותר" ואנלוגיים בהחלט לתצפית 12 בדצמבר, ועל עוד כעשרים מקרים עם סטיות. התופעה התרכזה בניו מקסיקו; דיווחים דומים הגיעו מאזור הנפורד (מפי ד"ר פרואיט) ומלאס וגאס, ניו מקסיקו, ומעניין שגם שם, כפי שצוין בוועידה, קיימת עיירה בשם לוס אלמוס.

הוויכוח: גוף חומרי או "תופעת אלקטרונים"

טלר ניהל את החקירה הצולבת: האם העוצמה הייתה קבועה? כמה זמן נמשכה התופעה? מה המהירות המחושבת? (3 עד 12 מייל בשנייה, כנראה סביב 10, לפי מסלול של יותר מ-100 מייל ב-5 עד 14 שניות בנפילת 30 בינואר). לה-פאס ניסח את הפרדוקס: "אם אינך מזין כוח בגוף הנע במסלול אופקי, האם הוא יכול לשמור על מסלול אופקי במהותו? מטוס עושה זאת; מטאוריטים אינם עושים זאת... הדבר הזה מתעלם ככל הנראה מהתנגדות האוויר ומכוח הכבידה וממשיך בדרכו בשלווה גמורה".

לקראת סוף הישיבה, מציין התמליל, "ד"ר טלר בילה בערך את עשרים הדקות הבאות בחישובים על הלוח - הערכת אור, מהירות, אנרגיה קינטית, גל הלם וכדומה". מסקנתו: גוף מוצק החוצה את האטמוספרה אופקית בגובה 8 עד 10 מייל חייב להפיק גל הלם נשמע, אלא אם הוא זעיר, "קטן כאינץ' או פחות"; אך גוף בקוטר סנטימטר "לא היה נותן את האפקט המסנוור, אם היה גוף חומרי". מכאן הצעתו החלופית, "תופעת אלקטרונים", כלומר תופעה חשמלית-אטמוספרית ולא עצם מוצק. מנדלקורן חידד: "ממה שאמר ד"ר טלר, לא ייאמן שגוף מוצק המתכנס עם האטמוספרה אופקית בגובה 8 עד 10 מייל לא ילווה בתופעה קולית כלשהי". ברדבורי הזכיר כי ניתן להפיק אור גם מכימיה, ללא אנרגיה קינטית, וסיכם בזהירות האופיינית: המטאור לא נפסל, אבל המסלול האופקי הארוך והיעדר הרעש מתמיהים.

ראויה לציון גם השערתו של לה-פאס עצמו, שהעלה אותה בהיסוס גלוי: "אני חושב שאלה תמרוני הגנה של פיקוד אמריקאי עליון כלשהו, המתאמן בסביבת האזורים שעליהם יגן, ומכאן ריכוז האורות ליד מתקני הפצצה האטומית - אבל איזו נזיפה אני חוטף על זה!" אפילו ד"ר קפלן, לדבריו, הבטיח לו שלגורמים הרלוונטיים "אין שום מידע" על ניסויים כאלה. בהמשך נשללו גם ניסויים גרמניים או ידע אירופי קודם, ולה-פאס העיר כי דווקא בברית המועצות המטאוריטיקה מפותחת מאין כמותה וזוכה לתמיכת מדינה מלאה, וכי במפגש בינלאומי ביקשו הסובייטים לחסום הקמת ועדה בינלאומית לחקר מכתש המטאוריט מפברואר 1947.

הממסד מסביב: מ"תמהונים" ועד Project Grudge

התמליל לוכד את הרגע המוסדי שבו בעיית לוס אלמוס התחברה לתוכנית ה-UFO הארצית של חיל האוויר. כשניובורגר שאל אם גורמי ההגנה הלאומית תרמו דבר, השיב מייג'ור גודסו: "לא, רוב הרשויות הצבאיות חושבות שאנחנו תמהונים; כלומר, מלבד חיל האוויר של הצבא, שמגלה עניין פעיל בפרטים", והוסיף בגילוי לב את מטרת הישיבה: "אנחנו רוצים שתמצאו מטאור!" ניובורגר העלה את עניין "הדיסקות המעופפות" כיוון שחיל האוויר, לדבריו, סיווג את הדיסקות ואת כדורי האש "בקטגוריה אחת", וקפטן ניף אישר: לפי מכתב מפיקוד החומרים האוויריים בוושינגטון, "פרויקט Sign הישן הוא כעת פרויקט Grudge, הכולל את התופעות שנצפו בניו מקסיקו. הם ידעו על הישיבה הזאת ועמדו לשלוח נציג".

הוועידה דנה גם בדרכי תיעוד: משמרת צילום שהוצבה בליל 19 בדצמבר 1948 (ובה השתתף מר מקסוול מה-FBI) החמיצה את התופעה, ותחנת המטאורים הצילומית שהקימה אוניברסיטת הרווארד ליד מתחם הניסויים וייט סנדס, במימון חוזה של הצי, טרם מסרה ממצאים בגלל "חסמי בירוקרטיה". הוזכרו מצלמות "מטאורשמיט" יקרות של הרווארד והצעה לטריגר פוטו-אלקטרי מקורנל. מכתב שהוקרא מגנרל בַּנקר תיאר את התרשמות גנרל קרול מזוהר צפוני מרהיב בפיירבנקס, אלסקה, וסיכם: "ככל הידוע לנו, זו עדיין תופעה ולא חומר".

הקשר לאוסף: DOW-UAP-D017 ו-DOE-UAP-D002

תמליל זה הוא המסמך המשלים המרכזי לתיק כדורי האש הירוקים של בסיס סנדיה (DOW-UAP-D017, שחרור PURSUE 2), חבילת 116 העמודים המתעדת את חקירת ה-OSI, ה-AEC והצבא הרביעי בשנים 1948 עד 1950, ובכלל זה את דוחותיו הסדרתיים של לה-פאס ואת טבלת מאות התצפיות. הדמויות זהות: מנדלקורן (נמען מכתב ההעברה כאן, ומחברם של סיכומים בתיק סנדיה), מייג'ור גודסו, לה-פאס, ה-AESS וה-OSI (בתמליל מוזכר סגן ריאן "מקבוצת רוזוול של ה-OSI", שחקר דיווחי קול). בעוד תיק סנדיה מכיל את התיעוד המנהלי של אותה חקירה, כאן נשמע חדר הישיבות עצמו, מילה במילה. גם התכתבות ג'יימס טאק (DOE-UAP-D002, שחרור 2), ובה היזכרות באורות ירוקים מעל לוס אלמוס בשנים 1948 עד 1951, שייכת לאותה סביבה היסטורית בדיוק.

משמעות

זהו אחד המסמכים ההיסטוריים החזקים באוסף PURSUE כולו: פרוטוקול מילולי שבו בכירי הפיזיקאים של תוכנית הנשק הגרעיני האמריקאית, ובהם מנהל לוס אלמוס עצמו, יושבים שעות מול תופעה אווירית לא מזוהה מעל מתקן הגרעין הרגיש ביותר במדינה, מפעילים עליה פיזיקה כמותית, ואינם מצליחים ליישב אותה עם שום הסבר קונבנציונלי. המסמך גם מתעד בזמן אמת את גלגול Sign ל-Grudge ואת סיווגם המשותף של "הדיסקות" וכדורי האש, ומדגים את הדפוס החוזר באוסף: פעילות אווירית חריגה המתמקדת סביב אתרי נשק גרעיניים, הנחקרת ברצינות מרבית הרחק מעין הציבור. העובדה שהקבוצה, בניסוח הבלורב הרשמי של השחרור, "לא הגיעה להסכמה על ייחוס סביר", היא היא הממצא.

אנשים מרכזיים

מקומות

תקריות

ציטוטים בולטים

"If I can just believe everything I have heard and put it together with what I theoretically believe in, it ought to be a material body - might be an electron phenomenon." (אם אוכל פשוט להאמין לכל מה ששמעתי ולחבר זאת עם מה שאני מאמין בו תיאורטית, זה אמור להיות גוף חומרי - אולי תופעת אלקטרונים.) -- ד"ר טלר, עמוד 24

"You see why I'm puzzled, Dr. Teller. Nothing like this, to my knowledge, has ever been observed in the case of meteorite drops." (אתה מבין מדוע אני נבוך, ד"ר טלר. דבר כזה, למיטב ידיעתי, מעולם לא נצפה במקרה של נפילות מטאוריטים.) -- ד"ר לה-פאס, עמוד 24

"This thing apparently ignores air resistance and gravity and goes blissfully on its way." (הדבר הזה מתעלם ככל הנראה מהתנגדות האוויר ומכוח הכבידה וממשיך בדרכו בשלווה גמורה.) -- ד"ר לה-פאס, עמוד 16

"No, most of the military authorities think we are crackpots; that is, except for the Army Air Force, which is taking an active interest in details." (לא, רוב הרשויות הצבאיות חושבות שאנחנו תמהונים; כלומר, מלבד חיל האוויר של הצבא, שמגלה עניין פעיל בפרטים.) -- מייג'ור גודסו, עמוד 15

"Still don't feel that the meteor stuff is out. The puzzling thing is the long horizontal path; also, absence of noise is puzzling." (עדיין איני חש שעניין המטאור ירד מהפרק. הדבר המתמיה הוא המסלול האופקי הארוך; גם היעדר הרעש מתמיה.) -- ד"ר ברדבורי, עמוד 24, סוף הישיבה