DOW-UAP-D097: דוח ההתקדמות הראשון של פרויקט סיין - מאה התצפיות הראשונות, 1948

קובץ: DOW-UAP-D097_Project-Sign-Progress-Report_1948.pdf סוכנות מקור: מפקדת פיקוד חומרי האוויר (Air Materiel Command), חיל האוויר האמריקאי, בסיס רייט-פטרסון, דייטון, אוהיו סוג מסמך: דוח התקדמות ראשוני, כולל טבלת תקריות, תצלומים, ניתוח צילומי ונספח מכתב עת תעופתי תאריך: 23 באפריל 1948 (נספחים מתוארכים 19 בפברואר עד 19 במרץ 1948) סיווג: CONFIDENTIAL (הוסר; אסמכתת שחרור NND 927545) מספר עמודים: 45 (כולם נקראו) VIRIN: 260710-D-D0360-1082 שחרור PURSUE: 4

תקציר

זהו הדוח הרשמי הראשון של פרויקט סיין, התוכנית הראשונה של חיל האוויר האמריקאי לחקר עצמים מעופפים בלתי מזוהים. המכתב, שנשלח ב-23 באפריל 1948 ממפקדת פיקוד חומרי האוויר בבסיס רייט-פטרסון אל ראש מטה חיל האוויר בוושינגטון (לידי מנהל המודיעין), חתום בידי קולונל ה. מ. מקוי, ראש המודיעין של הפיקוד, בשם המפקד הכללי. הוא נפתח במילים המגדירות את מעמדו: "This is an initial report on unidentified flying objects" (זהו דוח ראשוני על עצמים מעופפים בלתי מזוהים), בהתאם להוראת מטה חיל האוויר מ-30 בדצמבר 1947 בחתימת גנרל ל. ק. קרייגי, שנשאה את הכותרת "Flying Discs".

עיקר המסמך הוא נספח 1: טבלה מפורטת של מאה התקריות הראשונות שנאספו עד 1 בפברואר 1948, ובה תאריך, שעה, מקום, מספר עצמים, עיסוק הצופה, תמרונים, מזג אוויר, צבע, צורה, גודל, קול, שובל פליטה, כיוון, גובה ומהירות לכל תקרית. בין הרישומים: סדרת התצפיות משדה מורוק בקליפורניה ביולי 1947, תצפית מ-24 ביוני 1947 מעל הר רייניר שפרטיה תואמים את דיווחו המפורסם של קנת ארנולד, וסדרת התצפיות מגודמן פילד בקנטקי ב-7 בינואר 1948, היום שבו התרסק הטייס תומאס מנטל במרדף אחר עצם לא מזוהה (שמות הצופים אינם מופיעים בטבלה).

הדוח כולל גם שני תצלומים מתקרית מס' 40 (פיניקס, אריזונה, 7 ביולי 1947) וניתוח מעבדה מ-19 בפברואר 1948 שקבע כי "התמונה היא בעלת אופי צילומי אמיתי" והעריך את אלכסון העצם ב-44 עד 55 רגל. לצדם צירף הפיקוד תצלום של דאון "הורטן פרבולה" הגרמני וסדרת מאמרים בת שלושה חלקים מכתב העת הבריטי The Aeroplane, "The Biology of the Flying Saucer", על תולדות המטוסים בעלי יחס גזרה נמוך. השורה התחתונה של הפיקוד: המדען אירווינג לנגמיור נותר ספקן, אך המפקדה סברה כי ניתן לבנות כלי טיס שישחזר רבים ממאפייני "הדיסקות המעופפות".

מאמר מחקר

מהוראת קרייגי לדוח הראשון: כך קם פרויקט סיין

המכתב הפותח משחזר את שרשרת ההקמה של תוכנית החקר הרשמית הראשונה. ב-30 בדצמבר 1947, בשיא ההד הציבורי של גל התצפיות מקיץ 1947, חתם גנרל ל. ק. קרייגי, מנהל המחקר והפיתוח של חיל האוויר, על הוראה בנושא "Flying Discs" שחייבה את פיקוד חומרי האוויר לחקור את התופעה. בעקבותיה, מדווח מקוי, "Project HT-304 was activated on 26 January 1948 and Technical Instruction 2185, dated 11 February 1948, was published" (פרויקט HT-304 הופעל ב-26 בינואר 1948, והנחיה טכנית 2185, מ-11 בפברואר 1948, פורסמה). המסמך מציין כי תיקי הפרויקט מאחדים דיווחים שהגיעו ישירות למפקדת הפיקוד עם אלה שהועברו ממנהל המודיעין של חיל האוויר, וכי החל מ-1 ביולי 1948 יוגשו דוחות רבעוניים.

פרט קטן וחושפני: הפיקוד השיג את לוחות הזמנים של ספינות אוויר פרסומיות מוארות הטסות בלילה, והצליב אותם עם הדיווחים כדי לבדוק אם הן מקור לחלק מהתקריות. כבר בשלב זה עולה מהמסמך תמונת עבודה של גוף חקירה שיטתי, המנסה לסנן הסברים שגרתיים לפני שהוא נדרש לשאלות הקשות.

מאה תקריות בטבלה אחת: אנטומיה של גל 1947

נספח 1, לב המסמך, פורש על פני 28 עמודים את מאה התקריות הראשונות (עם תת-רישומים, יותר מ-110 שורות בפועל), מהן עולות הסטטיסטיקות שמקוי מסכם במכתב: העצם תואר כאובלי, דיסקה או "צלחת" 31 פעמים; קול נלווה דווח 11 פעמים בלבד; שובלי פליטה דווחו 23 פעמים; וב-77 מהתקריות נצפה עצם בודד (21 תקריות של 2 עד 5 עצמים, 8 של 5 עד 10, ו-9 של יותר מעשרה). טווח הגדלים המדווח, כלשון המסמך, נע "מזה של מטבע 25 סנט ועד 250 רגל קוטר, ומגודלו של מטוס יירוט ועד לנפח של שישה מפציצי B-29". המהירויות נעות "מאיטי מאוד או רחיפה ועד על-קולי", ותרשים מסכם של כיווני טיסה מראה דומיננטיות של צפון-מערב (63 עצמים) וצפון (38).

הטבלה חושפת גם את קשת העדים: קציני חיל אוויר בדרגות סגן עד קולונל, קברניט של יונייטד איירליינס, שוטרי סיור מפורטלנד (חלקם טייסים לשעבר), אסטרונום, שופט, סגן מושל איידהו, איש משמר החופים, מהנדסים ואף "איכרים הונגרים" מתקרית בבודפשט. הפריסה הגאוגרפית חורגת מארצות הברית: טורונטו וניופאונדלנד בקנדה, גרמניה, הונגריה, הים הצפוני מול חופי הולנד, ספינה בלב ים ליד אוסטרליה, ושתי תקריות מפינלנד מינואר 1948. רוב התקריות מרוכזות בגל של קיץ 1947, אך הרישומים נמשכים עד ינואר 1948, ותקרית אחת (מס' 31) מתוארכת אף לאמצע דצמבר 1946.

שתי הערות בסוף הטבלה מעידות על בקרת איכות מוקדמת: תקרית מס' 18 מטורונטו הוכרזה כזיוף ("both the photograph and story were a hoax, perpetrated for publicity and money" - התצלום והסיפור גם יחד היו זיוף, שבוצע לשם פרסום וכסף), ולגבי תקרית מס' 84 נקבע כי המדווח הוא "אדם נלהב בעל דמיון מופרז". הנכונות לפסול דיווחים לצד תיעוד קפדני של האחרים היא שמעניקה לטבלה את משקלה הראייתי.

תצפיות מכוננות בתוך הטבלה: הר רייניר, מורוק וגודמן פילד

שלוש קבוצות רישומים בטבלה מתעדות את התקריות המכוננות של ראשית עידן העב"ם. תקרית מס' 17, מ-24 ביוני 1947 בשעה 15:00 מעל הר רייניר בוושינגטון, מתארת טייס פרטי שצפה מהאוויר בתשעה עצמים "בוהקים כמראה", "מעגליים בקירוב, ללא זנב", שקוטרם "שווה למרחק בין המנועים החיצוניים של DC-4", בטיסה אופקית ישרה מצפון לדרום בגובה 9,500 רגל, במזג אוויר "צלול כבדולח". הפרטים תואמים אחד לאחד את דיווחו של קנת ארנולד, התצפית שטבעה את המונח "צלחות מעופפות", אף ששמו אינו נזכר במסמך.

סדרת התקריות 1 עד 4 מתעדת את התצפיות משדה התעופה מורוק בקליפורניה (לימים בסיס אדוארדס) ב-7 וב-8 ביולי 1947: קצינים וסמלים של חיל האוויר צפו בעצמים כסופים דמויי דיסקה, ואחד מהם, לפי הרישום, "ירד מגובה ביניים בתנועת תנודה כמעט עד הקרקע, ואז שב וטיפס לגובה רב מאוד והתרחק באיטיות". תקרית מס' 4 מתארת עצם בעל "קו מתאר אובלי מובהק" בקוטר 50 רגל עם שתי בליטות על משטחו העליון.

הקבוצה הדרמטית ביותר היא סדרת 33 (33 עד 33g), שמונה רישומים מ-7 בינואר 1948 מגודמן פילד בקנטקי וסביבתו. העדים כוללים קצינים בבסיס, קולונל ממשטרת המדינה של קנטקי וקברניט חיל אוויר המזוהה בטבלה כמוביל מבנה. התיאורים: עצם מתכתי או לבן, "עגול הנוטה לחרוט", "רבע מגודל ירח מלא", נייח בגובה רב מאוד בכיוון 210 מעלות מגודמן פילד; רישום 33f מציין גובה 15,000 רגל ומהירות 500 מייל לשעה, ורישום 33g, ממדיסונוויל, מתאר חרוט בגובה 100 רגל וברוחב 43 רגל. זהו היום שבו התרסק קפטן תומאס מנטל, טייס משמר לאומי שהמריא ליירט את העצם שנצפה מעל גודמן פילד ואיבד הכרה בגובה רב. המסמך אינו נוקב בשמו ואינו מזכיר את ההתרסקות, אך סדרת הרישומים הזו היא התיעוד הסטטיסטי הרשמי של אותו יום, שלושה חודשים בלבד לאחר האירוע.

תקרית 40 וניתוח התצלומים: "אופי צילומי אמיתי"

נספחים 2 עד 4 מוקדשים לתקרית מס' 40: צלם חובב (ששם משפחתו נכתב במסמך "Rhoades"; בספרות המחקר הוא מוכר כוויליאם א. רודס) צילם ב-7 ביולי 1947 בפיניקס, אריזונה, עצם אליפטי אפור בקוטר 20 עד 30 רגל, שלפי הטבלה הופיע מצפון-מזרח, צלל בספירלה מגובה 5,000 רגל ל-2,000 רגל ואז נסק בזווית של 45 מעלות במהירות מוערכת של 400 עד 600 מייל לשעה. לדברי העד נשמע "רעש כשל מטוס סילון לפני הופעתו", אך לא נשמע קול כאשר העצם היה בטווח ראייה.

מזכר הניתוח מ-19 בפברואר 1948 (נספח 4) הוא אחת הבדיקות הרשמיות המוקדמות ביותר של תצלום עב"ם: "It is concluded that the image is of true photographic nature, and is not due to imperfections in the emulsion, or lack of development" (המסקנה היא שהתמונה היא בעלת אופי צילומי אמיתי, ואינה תוצאה של פגמים באמולסיה או חוסר בפיתוח). המנתחים אף מצאו שה"זנב" בתמונה תואם את סוג התריס, מהירות העצם ומהירות התריס הקבועה. על סמך מצלמת 620 ומרחק מדווח של 2,000 רגל, הם חישבו שני תרחישים לאורך האלכסון של העצם: כ-44 רגל (עדשה באורך מוקד "4) או כ-55 רגל (עדשה "5), עם נקודות מדידה המסומנות על הגדלה שכותרתה Exhibit "A". במכתב הפותח מפנה מקוי את תשומת הלב "לדמיון הבולט" בין תצלומי פיניקס לבין תצלום ההורטן פרבולה שבנספח 5 ולתצורות המופיעות בנספח 6.

ההשערה המוסדית: יחס גזרה נמוך ו"הביולוגיה של הצלחת המעופפת"

הסעיף האחרון במכתב חושף את הוויכוח הפרשני בתוך הממסד כבר באביב 1948. נציגי הפיקוד ביקרו אצל ד"ר אירווינג לנגמיור, חתן פרס נובל לכימיה, במעבדות המחקר של ג'נרל אלקטריק בסקנקטדי, ניו יורק. לנגמיור קבע שהנתונים הקיימים אינם מספיקים לזיהוי ודאי, והיה "reluctant to consider the so-called 'flying discs' as a reality" (הסתייג מלראות ב"דיסקות המעופפות" המכונות כך דבר ממשי). אך המפקדה הציגה עמדה משלה: "it is possible to construct a low aspect ratio aircraft that would duplicate many of the appearance and performance characteristics of reported 'flying discs'" (אפשר לבנות מטוס בעל יחס גזרה נמוך שישחזר רבים ממאפייני המראה והביצועים של "הדיסקות המעופפות" המדווחות), באמצעות "יישום נבון של בקרת שכבת גבול".

ההשערה הזו מסבירה את שני הנספחים האחרונים. נספח 5 הוא תצלום של ההורטן פרבולה, דאון גרמני חסר זנב בצורת סהר מתוצרת האחים הורטן. נספח 6 הוא סדרה בת שלושה חלקים מכתב העת הבריטי The Aeroplane (13 בפברואר, 5 במרץ ו-19 במרץ 1948) מאת המהנדס האווירונאוטי א. ר. וייל: "The Biology of the Flying Saucer". הסדרה סוקרת חמישים שנות ניסויים במטוסים בעלי יחס גזרה נמוך וכנפיים מעגליות וטבעתיות, מ"מכונת הטיסה הטורבינית" של גוסטב קוך (1893), דרך "הסופגנייה של קיצ'ן" (1911) והביפלאן הטבעתי של הוט, ועד ניסויי המנהרה של צ'רלס צימרמן ב-NACA, מטוסי הניסוי צ'אנס-ווט V-173 ו-XF5U-1 האמריקאיים, פיתוחי הדלתא הגרמניים ממלחמת העולם השנייה ומנועי הסילון הזורם ("Athodyd"). וייל עצמו נותר מפוכח באשר לזיהוי הצלחות עם מטוסים סודיים: "it is inconceivable that whole squadrons of such unconventional aircraft could already be observed at air exercises" (לא יעלה על הדעת שטייסות שלמות של כלי טיס בלתי שגרתיים כאלה כבר נצפות בתרגילים אוויריים). צירוף המאמר לדוח מודיעיני רשמי מלמד עד כמה השפיעה השערת "המטוס הסודי" על חשיבת הפיקוד, קו ניתוח שיגיע לשיאו במחקרי "Analysis of Flying Object Incidents" מסוף 1948 ו-1949 (ראו DOW-UAP-D093 ו-D094 באוסף זה).

משמעות

זהו מסמך היסוד של החקירה הרשמית: הדוח הראשון שהפיקה תוכנית ממשלתית ייעודית לחקר עב"מים, שלושה חודשים בלבד לאחר הקמתה. הוא מקבע את הסטטיסטיקות המוקדמות ביותר של התופעה (77 תצפיות של עצם בודד, 31 תיאורי דיסקה, טווח מהירויות עד על-קולי), מתעד בזמן אמת את התקריות שעיצבו את השיח, מהר רייניר ועד גודמן פילד, וכולל את האימות הצילומי הרשמי הראשון של תצלום עב"ם, שקביעתו "אופי צילומי אמיתי" נותרה ללא הסבר נגדי בגוף המסמך.

לא פחות חשוב, המסמך לוכד את הרגע שבו התגבשה השערת העבודה המוסדית: לא הכחשה גורפת, אלא ניסיון לרתום את הידע האווירונאוטי של התקופה (כנפיים מעגליות, יחס גזרה נמוך, בקרת שכבת גבול) להסבר התופעה. המתח בין ספקנותו של לנגמיור, ביטחון הפיקוד ביכולת ההנדסית והנתונים שאינם מתיישבים עם אף כלי טיס מוכר ילווה את פרויקט סיין עד סגירתו ב-1949, ואת יורשיו גראדג' ובלו בוק אחריו.

אנשים מרכזיים

מקומות

תקריות

ציטוטים בולטים

"This is an initial report on unidentified flying objects as directed by Hq, USAF letter dated 30 December 1947, signed by General L. C. Craigie, subject: 'Flying Discs'." (זהו דוח ראשוני על עצמים מעופפים בלתי מזוהים, בהתאם למכתב מטה חיל האוויר מ-30 בדצמבר 1947, בחתימת גנרל ל. ק. קרייגי, נושא: "דיסקות מעופפות".) -- עמוד 1

"High rate of climb, as well as the apparent ability to remain motionless or hover for a considerable length of time." (קצב נסיקה גבוה, וכן היכולת הנראית לעין להישאר ללא תנועה או לרחף למשך זמן ניכר.) -- עמוד 1

"Reported sizes have varied from that of a 25-cent piece to 250 feet in diameter, and from the size of a pursuit plane to the bulk of six B-29 airplanes." (הגדלים המדווחים נעו מזה של מטבע 25 סנט ועד 250 רגל קוטר, ומגודלו של מטוס יירוט ועד לנפח של שישה מטוסי B-29.) -- עמוד 1

"Dr. Langmuir was reluctant to consider the so-called 'flying discs' as a reality. However, it is believed at this Headquarters that it is possible to construct a low aspect ratio aircraft that would duplicate many of the appearance and performance characteristics of reported 'flying discs'." (ד"ר לנגמיור הסתייג מלראות ב"דיסקות המעופפות" המכונות כך דבר ממשי. עם זאת, במפקדה זו מאמינים כי אפשר לבנות מטוס בעל יחס גזרה נמוך שישחזר רבים ממאפייני המראה והביצועים של "הדיסקות המעופפות" המדווחות.) -- עמוד 2

"It is concluded that the image is of true photographic nature, and is not due to imperfections in the emulsion, or lack of development in the section in question." (המסקנה היא שהתמונה היא בעלת אופי צילומי אמיתי, ואינה תוצאה של פגמים באמולסיה או של חוסר בפיתוח בקטע הנדון.) -- עמוד 33

"It has now been definitely determined that both the photograph and story were a hoax, perpetrated for publicity and money." (נקבע כעת באופן סופי כי התצלום והסיפור גם יחד היו זיוף, שבוצע לשם פרסום וכסף.) -- עמוד 29