הוועדה לבחינת Project Blue Book: כיצד הפך משבר יחסי ציבור לוועדת קונדון, 1966-1967

קובץ: DOW-UAP-D092_DAF-Committee-to-Review-Project-Bluebook_1966-1967.pdf סוכנות מקור: חיל האוויר האמריקאי - המועצה המדעית-מייעצת (USAF Scientific Advisory Board) ומזכירותה (AFBSA) סוג מסמך: תיק עבודה משרדי - סטטיסטיקות ישיבה, תזכירים, התכתבות ונספחים תאריך: 1965-1969 (עיקר החומר: 1966-1967; נספח מ-1953) סיווג: בעיקרו UNCLASSIFIED; אחדים מסומנים "For Official Use Only"; הנספח מ-1953 הורד מ-SECRET מספר עמודים: 85 (כולם נקראו) VIRIN: 260710-D-D0360-1077 שחרור PURSUE: 4

תקציר

זהו תיק העבודה של מזכירות המועצה המדעית-מייעצת של חיל האוויר האמריקאי (Scientific Advisory Board, בקיצור SAB) בנוגע ל"ועדה המיוחדת לבחינת Project Blue Book", הידועה בהיסטוריה בשם ועדת אובריאן (O'Brien Committee) על שם יושב הראש שלה, הפיזיקאי ד"ר בריאן אובריאן. הוועדה התכנסה פעם אחת, ב-3 בפברואר 1966, בבסיס חיל האוויר רייט-פטרסון, וההמלצה שגיבשה, שחיל האוויר יעביר את חקירת תצפיות העב"מים המשמעותיות לצוותי מדענים מאוניברסיטאות, הובילה במישרין למחקר אוניברסיטת קולורדו (מחקר קונדון) ובסופו של דבר לסגירתה של Project Blue Book בשנת 1969.

הערך של התיק אינו בהמלצה עצמה, שהיא מוכרת, אלא בכך שהוא חושף, במילותיהם הגלויות של המשתתפים, מה עמד מאחוריה. תזכיר פנימי חריף של סגן-אלוף הרולד א' סטיינר (Harold A. Steiner) מ-21 בינואר 1966 קובע כי משרד המידע של חיל האוויר (SAFOI) קיבל וענה בשנה אחת על יותר מ-3,300 מכתבים בנושא עב"מים, "רבים מהם מהנשיא ומהקונגרס", וכי "הבעיה מסתכמת למעשה באחת שאפשר לאפיין בשאלה 'מתי הפסקת להכות את אשתך?'". סטיינר כתב במפורש כי SAFOI מבקש "קבוצה מדעית יוקרתית" שתסייע "להוריד את חיל האוויר מהקרס", והוסיף כי אף אחת מבעיות יחסי הציבור האחרות של חיל האוויר, "בום על-קולי, מטוס נוסעים על-קולי, ואינטגרציה" - לא פגעה בתדמיתו כפי שפגעה בעיית העב"מים.

כרוכים בתוך התיק שני נספחים נדירים. הראשון הוא עותק שלם ומצונזר של דוח פאנל רוברטסון (Robertson Panel) בחסות ה-CIA מינואר 1953 - "דוח דוראנט" - שסגן-אלוף סטיינר שלח לקולונל ברגר עם הפתק "רק השמות שונו כדי להגן על האשמים". דוח זה מכיל את תוכנית "האימון וההפרכה" (training and debunking) המפורסמת שלו במדיה ההמונית, לצד ההמלצה לנטר קבוצות עב"מים אזרחיות מחשש ל"מטרות חתרניות". הנספח השני הוא ביבליוגרפיה בת 129 מאמרים ו-21 ספרים על עב"מים, שנערכה במשרד המדען הראשי של חיל האוויר.

מאמר מחקר

המסמך ומקורו

בשונה מרוב מסמכי האוסף, אין זה דוח יחיד אלא תיקיה משרדית: אוסף מעורב של דפי סטטיסטיקת ישיבה, סדרי-יום, תזכירים לרשומה, מכתבי העברה ופתקי ניתוב שנצברו במזכירות ה-SAB לאורך כמה שנים. התאריך המוקדם ביותר בחומר הוא 28 בספטמבר 1965, והמאוחר ביותר 28 בפברואר 1969. המשרדים המעורבים כוללים את מזכירות ה-SAB (AFBSA), את משרד המידע (SAFOI), את מנהלת המדע והטכנולוגיה (AFRST), ואת אגף הטכנולוגיה הזרה (FTD) ברייט-פטרסון, יורשו של מרכז המודיעין הטכני האווירי (ATIC).

המקור: משבר יחסי ציבור

הגלגל הוסע בתנועה במזכר של האלוף א' ב' לה-ביילי (E. B. LeBailly), מנהל המידע של חיל האוויר, מ-28 בספטמבר 1965. לה-ביילי ביקש מהמועצה המדעית-מייעצת "פאנל מדעי עובד המורכב ממדענים מהתחום הפיזי והחברתי כאחד", שיבחן את Project Blue Book - "משאביו, שיטותיו וממצאיו". בתוך הבקשה טמונה הודאה שחזרה ונדונה מאז: "עם זאת, רבים מן הדיווחים שאין להם הסבר הגיעו מאנשים אינטליגנטים ובעלי כישורים טכניים, שביושרתם אין להטיל ספק". לה-ביילי ציין כי נכון ל-30 ביוני 1965 חקר חיל האוויר 9,267 דיווחים, מהם 663 נותרו בלתי מוסברים.

התזכיר הגלוי ביותר בתיק הוא זה של סטיינר מ-21 בינואר 1966, המתעד את ביקורו ב-SAFOI. שם, ניסח את הבעיה כפי שראה אותה משרד המידע: כל תשובה שחיל האוויר נותן "נוטה להפליל את חיל האוויר כמסתיר מידע ולכל הפחות פוגמת בתדמיתו". סטיינר מנה שלוש אפשרויות, לשלול על הסף את קיום העב"מים, להטיל דופי בשפיותו של העד, או לחקור כמיטב היכולת ולהודות בכך, וקבע כי רק השלישית ריאלית, אך היא "מובילה להודאות שיש אחוז מסוים של תצפיות עב"מים שחיל האוויר אינו מסוגל לזהות". בקטע שקורא סימן בקו תחתון כתב סטיינר: "גישה זו משאירה אנשים כמו פולר... והמייג'ור קיהו בעסקים, משום שהיא מספקת להם תחמושת מתמדת ולחיל האוויר אין תשובה".

הישיבה של 3 בפברואר 1966 ונימוקי הוועדה

הוועדה, בראשות ד"ר בריאן אובריאן וחבריה ד"ר לונור פ' קרטר (System Development Corporation), ד"ר ג'סי אורלנסקי (IDA), ד"ר ריצ'רד פורטר (General Electric), ד"ר קרל סייגן (Smithsonian Astrophysical Observatory), וד"ר ויליס וייר (RAND), התכנסה לישיבה יחידה ב-3 בפברואר 1966 במטה ה-FTD. הוועדה עיינה ב"דוח רוברטסון מ-17 בינואר 1953" ובתיקי מקרים נבחרים מ-Project Blue Book.

הערות המשתתפים, שתומללו במהלך "ישיבת הכתיבה", שרדו בתיק והן חושפות את ההיגיון המדעי-ספקני שהוביל להמלצה. ד"ר פורטר טען כי במשך 18 שנות איסוף נתונים, "צוותי Moon Watch" ואסטרונומים חובבים שסרקו שיטתית את שמי הלילה מעולם לא דיווחו על עב"ם, ומכאן: "כאשר השמים נצפים בידי אנשי מקצוע בעלי הכשרה מדעית, עב"מים אינם נצפים". ד"ר סייגן הציע שחיל האוויר יערוך "ניסויים מבוקרים בלתי מוכרזים כדי לבדוק את הטכניקות", והמליץ על ניתוחים סטטיסטיים של נתוני העב"מים. סייגן גם מתח ביקורת חדה על שטחיות החקירה הקיימת: תצפית שהוסברה כמטוסי B-47 מעל ניו-המפשייר "יוחסה למקור העב"ם, אך לא נעשה כל ניסיון להצליב את מועד או מקום התצפית עם יומני הניווט של מטוסי ה-B-47".

ההמלצה ויישומה

ההמלצה הסופית, כפי שנוסחה בתזכיר לרשומה מ-20 באפריל 1966, הייתה שחיל האוויר יקים "צוותי חקירה המורכבים מנציגים מאוניברסיטאות" לכיסוי גאוגרפי של יבשת ארצות הברית. שר האוויר הרולד בראון (Harold Brown) אישר את ההמלצה במזכר לרמטכ"ל מ-5 באפריל 1966: "אני מאמין שיש לקבל את המלצות הוועדה ולערוך הסדרים להתקשרות בחוזה עם צוות מדעי שיחקור לעומק תצפיות עב"מים נבחרות". בישיבת היישום ב-19 באפריל בפנטגון עלו החששות המעשיים, וביניהם ההערה החושפנית ביותר בתיק: "מאחר שהבעיה היא 99 אחוז יחסי ציבור, חיוני שלצוותי החקירה תהיה מידה מסוימת של מיומנות ביחסי עיתונות". הישיבה הציעה גם ש"ד"ר ג'יי אלן היינק וד"ר דונלד מנזל יהוו את גרעין צוות היועצים", ומנתה אוניברסיטאות מועמדות, ובהן אוניברסיטת קולורדו, שאליה הגיע בסופו של דבר החוזה.

דוח פאנל רוברטסון הכרוך בתיק

הפריט יוצא הדופן ביותר בתיק הוא עותק שלם ומצונזר של דוח פאנל רוברטסון בחסות ה-CIA מ-14 עד 18 בינואר 1953. סטיינר העביר אותו לקולונל רוברט ברגר ב-1 במאי 1967 עם פתק בכתב יד: "מצורף עותק לא מסווג של דוח הפאנל המדעי-המייעץ על עב"מים בחסות ה-CIA. רק השמות שונו כדי להגן על האשמים". כל זהות של אנשי ה-CIA ושם הסוכנות עצמה הושחרו לאורך העותק.

הדוח מכיל כמה מן הקטעים ההיסטוריים המפורסמים ביותר בפרשת העב"מים. הפאנל קבע פה אחד "שאין כל ראיה לאיום ישיר על הביטחון הלאומי בעצמים שנצפו", אך המליץ על "תוכנית חינוכית רחבה" בעלת "שתי מטרות מרכזיות: אימון והפרכה (training and debunking)". מטרת ההפרכה, נכתב, "תוביל להפחתת העניין הציבורי ב'צלחות מעופפות'... כמו בתעלולי קסמים, יש הרבה פחות גירוי כאשר ה'סוד' ידוע". התוכנית נועדה להתבצע "באמצעי תקשורת המונית כגון טלוויזיה, סרטי קולנוע ומאמרים פופולריים", ובין הערוצים שהוצעו נמנו "Walt Disney, Inc." והשדרן ארתור גודפרי. בעניין קבוצות העב"מים האזרחיות קבע הפאנל ש"יש לנטר אותן... יש לזכור את חוסר האחריות לכאורה ואת האפשרות לשימוש בקבוצות כאלה למטרות חתרניות". בניתוח סרטי טרמונטון (Tremonton) שביוטה וגרייט פולס (Great Falls) שבמונטנה דחה הפאנל את מסקנת מעבדת פענוח הצילום של חיל הים, וניסח את עקרון היסוד שלו: "במילים אחרות, נטל ההוכחה מוטל על הצופה, לא על המסביר".

הביבליוגרפיה והחוט התאילנדי

בסוף התיק (עמ' 78-85) מצורפת ביבליוגרפיה מקיפה, 129 מאמרים ו-21 ספרים על עב"מים משנת 1946 עד 1966, שנערכה במשרד המדען הראשי של חיל האוויר. חוט משנה מעניין הוא ההתכתבות מ-1967 של ד"ר אורלנסקי, שקישרה את דוח אובריאן לדיווחים המסתוריים על "טיסות מסוק" בצפון-מזרח תאילנד סמוך ללאוס, שאיש בשגרירות האמריקאית לא הצליח לאמת ואשר תוארו כ"דומים מאוד לדיווחי עב"מים". עותק של הדוח נשלח לשגרירות בבנגקוק.

משמעות

זהו מסמך תשתית להבנת האופן שבו התנהלה מדיניות העב"מים של חיל האוויר האמריקאי. הוא מתעד, במילות המשתתפים עצמם, שהוועדה שהובילה למחקר קונדון ולסגירת Project Blue Book נהגתה במידה מכרעת כתרופה ליחסי ציבור ("הבעיה היא 99 אחוז יחסי ציבור"; "להוריד את חיל האוויר מהקרס"), ולא כחקירה מדעית פתוחה. הוא משמר דוח פאנל רוברטסון מלא ומצונזר, המראה את המלצת 1953 בחסות ה-CIA "להפריך" עב"מים באמצעות מדיה המונית ולנטר קבוצות אזרחיות, לצד קטע נדיר של הודאה מצד קצין SAB ב-1967 ש"רק השמות שונו כדי להגן על האשמים". אין זה "אקדח מעשן" של תקרית בלתי מוסברת, אך כתיקיה נקייה אחת הקושרת את פאנל רוברטסון (1953), ועדת אובריאן (1966) ומחקר קונדון (1966-1969) לשרשרת מדיניות מתועדת אחת, ערכו התיעודי גבוה.

אנשים מרכזיים

מקומות

תקריות

ציטוטים בולטים

"However, many of the reports that cannot be explained have come from intelligent and technically well qualified individuals whose integrity cannot be doubted." (עם זאת, רבים מן הדיווחים שאין להם הסבר הגיעו מאנשים אינטליגנטים ובעלי כישורים טכניים, שביושרתם אין להטיל ספק.) -- האלוף לה-ביילי, 28 בספטמבר 1965, עמוד 22

"SAFOI wants some pretigious scientific group to look at the UFO problem in depth and come up with a position that will help get the Air Force off the hook." (SAFOI מבקש קבוצה מדעית יוקרתית שתבחן את בעיית העב"מים לעומק ותגבש עמדה שתסייע להוריד את חיל האוויר מהקרס.) -- תזכיר סטיינר, עמוד 43

"Since the problem is 99% public relations, it is essential that the investigating teams have some modicum of skill in press relations." (מאחר שהבעיה היא 99 אחוז יחסי ציבור, חיוני שלצוותי החקירה תהיה מידה מסוימת של מיומנות ביחסי עיתונות.) -- תזכיר לרשומה, ישיבת 19 באפריל 1966, עמוד 9

"Attached is an unclassified version of the report of the CIA sponsored Scientific Advisory Panel on UFO's. Only the names have been changed to protect the guilty." (מצורף עותק לא מסווג של דוח הפאנל המדעי-המייעץ על עב"מים בחסות ה-CIA. רק השמות שונו כדי להגן על האשמים.) -- סטיינר בכתב יד, 1 במאי 1967, עמוד 47

"The 'debunking' aim would result in reduction in public interest in 'flying saucers'... As in the case of conjuring tricks, there is much less stimulation if the 'secret' is known." (מטרת ההפרכה תוביל להפחתת העניין הציבורי ב'צלחות מעופפות'... כמו בתעלולי קסמים, יש הרבה פחות גירוי כאשר ה'סוד' ידוע.) -- דוח פאנל רוברטסון, עמוד 68

"In other words, the burden of proof is on the sighter, not the explainer." (במילים אחרות, נטל ההוכחה מוטל על הצופה, לא על המסביר.) -- דוח פאנל רוברטסון, עמוד 62