DOW-UAP-D102: תיק Project Blue Book על סרט טרמונטון, מ"לא מזוהה" ל"שחפים", 1952-1956

קובץ: DOW-UAP-D102_Project-Blue-Book-File-on-Tremonton-Film-Utah-1952.pdf סוכנות מקור: חיל האוויר האמריקאי, מרכז המודיעין הטכני האווירי (ATIC), פרויקט Blue Book; ובתיק גם חומר ממנהלת המודיעין במטה חיל האוויר, מאוגדה האווירית ה-28, מבסיס היל (Hill AFB), ממרכז פענוח הצילום של הצי ומחברת Douglas Aircraft סוג מסמך: תיק מקרה של Blue Book (מקרה 1377): כרטיס רישום, גיליון עבודה, מברקים, מזכרים לתיק, התכתבות, שני ניתוחי מעבדה, מחקר של קבלן וחומר הקשור לעיתונות תאריך: 11 באוגוסט 1952 עד 1 ביוני 1956 (התקרית: 2 ביולי 1952, 11:10 לפי שעון ההרים) סיווג: סימונים מקוריים מעורבים (RESTRICTED; CONFIDENTIAL / SECURITY INFORMATION; FOR OFFICIAL USE ONLY) שעליהם הוטבעה החותמת UNCLASSIFIED; הוסר סיווגו לפי Authority NND 923007; שוחרר ב-2026 מספר עמודים: 156 VIRIN: 260918-D-D0360-1091 שחרור PURSUE: 6

תקציר

זהו תיק המקרה של חיל האוויר עצמו על מה שמנהלת המודיעין שלו כינתה באוקטובר 1952 "possibly the best documentary evidence yet obtained on unidentified flying objects" (אולי הראיה התיעודית הטובה ביותר שהושגה עד כה על עצמים מעופפים בלתי מזוהים): כשלושים רגל של סרט Kodachrome בפורמט 16 מ"מ, שצילם צלם ראשי של הצי לצד כביש 30S מצפון לטרמונטון שביוטה, בבוקר 2 ביולי 1952. התיק מסומן כמקרה 1377 של Blue Book ונפתח בכרטיס רישום של Project 10073.

ערכו טמון פחות בפסק דין כלשהו ויותר ברצף שהוא משמר. גיליון העבודה של Blue Book סומן תחילה "לא מזוהה" (Unknown), ותעתוע אופטי, ציפורים ומטוסים נרשמו בו כאפשרויות. שתי המעבדות שמדדו את הסרט, מעבדת הסיור הצילומי של מרכז הפיתוח האווירי רייט (WADC) ומרכז פענוח הצילום של הצי, קבעו שהדמויות בהירות יותר ממה שציפור מסוגלת להפיק. מומחי בלונים במיניאפוליס סברו שהעצמים נראים כמו "בלוני כרית", אך לא נמצא שחרור בלונים כזה. עד 1956 תיארו מזכרים של חיל האוויר את המקרה כסגור: שחפים.

העמודים מספרים גם את סיפורו הפיזי של הסרט: מצבו השביר, העותקים שהופקו ממנו, קטע הנוף מאיידהו שנותק ממנו, וחיפוש ב-1954 שבו לא חיל האוויר ולא הצי ידעו לומר היכן נמצא המקור.

מאמר מחקר

התצפית והצלם

מכתבו של ניוהאוס מ-11 באוגוסט 1952, ממחסן האספקה האווירית (Aviation Supply Depot) שבמרכז האספקה של הצי באוקלנד, העביר למפקד בסיס חיל האוויר היל "One (1) fifty-foot roll of processed 16mm color motion picture film" (גליל אחד של חמישים רגל של סרט קולנוע צבעוני 16 מ"מ מפותח) (עמ' 113; אותה הצהרה חוזרת בעמ' 70 ו-121). בנסיעה מוושינגטון לפורטלנד שבאורגון הבחינה אשתו בעצמים בשמיים. הוא עצר, הוציא את המצלמה ממזוודה וצילם קבוצה "of about ten or twelve objects" (של כעשרה או שנים-עשר עצמים) שנעה מערבה במבנה לא סדור. הוא ציין מצלמת Bell & Howell Automaster עם עדשת טלפוטו של 3 אינץ', 16 תמונות בשנייה, מוחזקת ביד; הרגליים הראשונות צולמו בצמצם f/8 והיתר ב-f/16, שינוי שלדבריו הביא ל"general under exposure" (תת-חשיפה כללית). לקראת הסוף הפך אחד העצמים את כיוונו; ניוהאוס החזיק את המצלמה יציבה והניח לו לחצות את הפריים שלוש או ארבע פעמים. את יתרת הגליל ניצל באותו אחר צהריים לצילום הר באיידהו.

מטה חיל האוויר קיבל את הסרט ב-5 בספטמבר וביקש מהאוגדה האווירית ה-28 לראיין את ניוהאוס (עמ' 11-13, 116). ב-10 בספטמבר תחקר ראש המודיעין של האוגדה את ניוהאוס, את אשתו ואת שני ילדיהם בביתם בברקלי (עמ' 4-6, ובהעתקה מוקלדת בעמ' 14-15). בני המשפחה לא שמעו קול, לא ראו שובלים, מטוסים, ציפורים או בלונים, וספרו 12 עד 14 עצמים בהירים בזווית של כ-70 מעלות מעל האופק, כשהשמש כמעט מעל ראשם. המראיין התרשם שבני הזוג "extremely honest and reliable" (ישרים ואמינים ביותר), ורשם יותר מ-19 שנות שירות בצי, סיום בית הספר לצילום של הצי ב-1935 ויותר מ-1,000 שעות של צילום אווירי. מסקנתו: ניוהאוס "could be classified as an expert photographer" (יכול להיחשב צלם מומחה) (עמ' 6). בירור נוסף אישר שכל הגליל, כולל נוף איידהו, צולם ביד (עמ' 7, 17, 23).

הערכות ראשונות: שאלה פתוחה

כרטיס הרישום של Project 10073 מתאר את העצמים כ"sources of light or highly polished bodies" (מקורות אור או גופים מלוטשים מאוד), מציין שהמקור הוא צלם ימי "considered an expert" (הנחשב למומחה), ומונה "Possible mirage effect" (אפשרות של תעתוע אופטי) ו-"Possible migratory birds" (אפשרות של ציפורים נודדות) (עמ' 2). בתיבת המסקנה מופיע כיום, בכתב יד, "Other: BIRDS" (אחר: ציפורים). גיליון העבודה מספר סיפור אחר: ההערכה הסופית בו מסומנת "Unknown" (לא מזוהה), ובכתב יד נרשמו האפשרויות: תעתוע אופטי (אין שכבת היפוך, אך קצב ירידת טמפרטורה חריג בין 4,000 ל-10,000 רגל), אווזי שלג נודדים או שחפים, ומטוסים, שהוגדרו "highly improbable" (בלתי סבירים ביותר) (עמ' 57-58). גיליונות מזג האוויר מבסיס היל מראים רוחות חלשות ו-"No inversion layer present" (אין שכבת היפוך) (עמ' 59-62). מצפה הכוכבים של הצי מיקם את השמש בגובה 64.5 מעלות ובאזימוט 131 מעלות (עמ' 117). בירור מנובמבר על בלונים ששוחררו באותו יום העלה רק בלון מטאורולוגי אחד בשעה 02:00 ועוד אחד בשעה 08:00 (עמ' 24-25).

המעבדות: בהיר יותר מציפורים

מעבדת הסיור הצילומי של WADC מסרה את ניתוחה ב-10 באוקטובר 1952 (עמ' 67; הדוח עצמו בעמ' 100-107, ועותק נקי יותר בעמ' 136-144). היא ספרה עשרה עצמים, קטנים מכדי להראות פרט כלשהו, ומדדה את העצם הבודד שחצה את הפריים במהירות זוויתית של כ-2.1 מעלות בשנייה (נספח I, עמ' 140). הממצא המרכזי שלה היה שבהירות העצמים עולה על זו של כל מחזיר אור טבעי מפזר, "such as white birds against the sky" (כמו ציפורים לבנות על רקע השמיים) (עמ' 136). העצמים היו או לא-כדוריים ו-"similar to bright metal in reflectance, or else variably self-luminous by some means" (דומים למתכת מבריקה בהחזר האור, או לחלופין מאירים מעצמם בעוצמה משתנה באמצעי כלשהו), וזה שלל בלונים כדוריים גדולים אך לא מטוסים בעלי מעטפת אלומיניום מבריקה (עמ' 136, 138). המעבדה הוסיפה שיהיה "extremely difficult to imitate" (קשה ביותר לחקות) צילום כזה לשם הונאה (עמ' 139). הערה בעיפרון על כריכת התיק משבחת "Excellent analysis by film lab" (ניתוח מצוין של מעבדת הסרטים) (עמ' 8).

ב-ATIC קראו את הממצאים בקרירות רבה יותר. כשהעביר את הסרט למייג'ור דיואי ג'. פורנה (Dewey J. Fournet) במטה חיל האוויר ב-15 באוקטובר, הציע המרכז להראות אותו לאורניתולוג, אולי במכון סמית'סוניאן, כדי לברר אם העצמים אינם ציפורים (עמ' 9). פורנה העדיף מעבדה שנייה. במזכרו לראש מודיעין הצי, שנכתב ב-24 באוקטובר, כינה את הסרטים "possibly the best documentary evidence yet obtained on unidentified flying objects" וביקש פענוח עצמאי של הצי (עמ' 124).

דוח ההתקדמות של מרכז פענוח הצילום של הצי מ-5 בדצמבר 1952, החתום בידי L. W. Keith, השיב בקצרה: "It appears to be a light source rather than reflected light" (נראה שזהו מקור אור ולא אור מוחזר); אין ציפור "sufficiently actinic" (בעלת בוהק מספיק); מטוסים ובלונים נשללו (עמ' 129-130). הדוח חישב מהירות ממוצעת של 653.5 מייל לשעה בהנחה שהעצמים נמצאו במרחק חמישה מיילים, מרחק שלדבריו "arbitrarily set" (נקבע באופן שרירותי), וסיים ב-"Conclusions: None" (מסקנות: אין) (עמ' 131-133). גם הדוח הסופי של המרכז מ-4 במאי 1953 נמצא בתיק (עמ' 71-77). זהו המסמך ששוחרר בשחרור PURSUE 5 כ-DOW-UAP-D098, עם מהירויות של עד 2,457 מייל לשעה ותאוצות של עד 965 g.

בלוני כרית, שחפים וההודעה לעיתונות של 1953

בדצמבר 1952 בדק סגן A. G. Flues מ-ATIC את כיוון הבלונים. קצין של הצי במשרד המחקר הימי (ONR) באוניברסיטת מינסוטה, שראה את הסרט, סבר שהעצמים הם בלוני כרית, אך אמר שהצי לא שחרר בלונים כאלה באזור; הוא ציין את חברת ג'נרל מילס (General Mills, Inc.) כיצרנית היחידה הידועה (עמ' 26). מנהל חקר הבלונים של ג'נרל מילס הסביר שכמויות גדולות יוצרו עבור "Crusade for Freedom" (מסע הצלב למען החירות) ושוחררו מדי פעם לצורכי יחסי ציבור, כך שיהיה קשה להתחקות אחריהן (עמ' 27). ב-30 בדצמבר הוקרן הסרט שמונה פעמים בחדר הבלונים של בניין הפיזיקה באוניברסיטה, בפני אנשי הצי, שני מדעני בלונים מהאוניברסיטה ואנשי ג'נרל מילס. דעת הרוב הייתה שהעצמים "resembled pillow balloons in flight very closely" (דמו מאוד לבלוני כרית בטיסה), אף ש-J. R. Smith מג'נרל מילס סבר שהם "a bit too bright and maneuvered a bit too fast" (בהירים מעט מדי ותמרנו מהר מעט מדי) (עמ' 28). איש לא נתן אמון בחישובי המהירות, "since all were predicated upon Newhouse's holding the camera still" (שכן כולם נשענו על ההנחה שניוהאוס החזיק את המצלמה יציבה) (עמ' 29). לג'נרל מילס לא היו צילומים דומים, ורשימת מקבלי הבלונים מוכרזת בתיק אך אינה מצורפת (עמ' 29). תיק התמונות הנלווה, DOW-UAP-D103, מכיל את צילומי הבלונים של ג'נרל מילס.

עד סוף ינואר 1953 נודע לעיתונות על הסרט. מזכר לתיק מ-11 בפברואר 1953 (עמ' 37-39; בסריקה הופיעו העמוד השני והשלישי שלו בסדר הפוך) הוא המסמך הגלוי ביותר בתיק. לאחר סיכום שני דוחות המעבדה הוא מציין ששני אסטרונומים ששמעו תדריך של הצי טענו ששיטת מדידת הבהירות של הצי שגויה, "therefore, the results of the entire study were wrong" (ולכן תוצאות המחקר כולו שגויות) (עמ' 39). תחילה הוחלט לפרסם את הסרטים בלי הערה ולקוות שאיש לא ישאל על דוח הצי, צעד שהמזכר מכנה "a 'calculated' risk of another big 'flap'" (סיכון "מחושב" של "מהומה" גדולה נוספת). החלופות כללו צילום שחפים בפלורידה בעדשה של 3 אינץ', מימון ג'נרל מילס כדי שתשחרר בלוני כרית באותו מבנה, וצילום שני מטוסים מתמרנים (עמ' 39, 38). הקו המומלץ היה לומר שחיל האוויר "cannot positively identify the objects but they are reasonably sure that they are balloons or gulls" (אינו יכול לזהות את העצמים בוודאות, אך בטוח במידה סבירה שהם בלונים או שחפים), ולפסול את דוחות המעבדות בשל "meager data" (נתונים דלים), שכן "It would be rather poor policy to state that the Navy had made an error in the beginning of their analysis" (תהיה זו מדיניות גרועה למדי לומר שהצי טעה בתחילת הניתוח שלו) (עמ' 38).

הסיכום העובדתי שנשלח לוושינגטון בתחילת פברואר כבר קבע שהניסיונות להתחקות אחר שחרור בלוני כרית באזור טרמונטון "were negative" (העלו חרס), וש-"Another strong possibility is that the objects were sea gulls" (אפשרות חזקה נוספת היא שהעצמים היו שחפים), בהפניה לסרטי שחפים שבהם נראו נקודות אור בוהקות "very similar to those in the movies" (דומות מאוד לאלה שבסרטים) (עמ' 30, 80). התיק אינו מציין מתי ובידי מי צולמו סרטי השחפים האלה, ומזכר 11 בפברואר עדיין מונה את צילום השחפים כמשימה לעתיד. ב-27 בפברואר הציע ATIC נוסח להודעה שמזכיר "sea gulls, or balloons" (שחפים, או בלונים), דווקא משום שהוא "does not state that we can prove they are balloons or sea gulls" (אינו קובע שאנו יכולים להוכיח שהם בלונים או שחפים) (עמ' 81). טיוטה מהפנטגון הדגישה שבלי נקודות ייחוס אי אפשר לגזור גודל או מהירות קווית (עמ' 42-43). ניוהאוס הסכים לקבל עותק במקום המקור, וביקש שיתואר כ-"Chief Photographer, a commissioned warrant officer" (צלם ראשי, קצין מקצועי בעל כתב מינוי) (עמ' 33-35, 44).

1954-1956: מקור אבוד ופסק דין שהתקשה

בדצמבר 1953 כתב ניוהאוס שהעותק שלו ניזוק במקרן פגום, וביקש לשאול את המקור לכארבעה שבועות (עמ' 54). ATIC לא הצליח לאתר אותו. במכתבו מינואר 1954 למודיעין הצי חיפש המרכז את "the original of a 35 mm film" (המקור של סרט 35 מ"מ) (עמ' 46). מרכז הצי השיב שמעולם "never had possession of the original film" (לא היה ברשותו הסרט המקורי), שבידיו רק עותק 16 מ"מ והגדלות 35 מ"מ חיוביות ושליליות, והוסיף שלפי הבנתו המצלמה הייתה Revere בפורמט 16 מ"מ, ולא ה-Bell & Howell שציין ניוהאוס (עמ' 45). ATIC כתב לניוהאוס שהמקור "may have deteriorated beyond the point where it could be successfully copied" (ייתכן שהתדרדר מעבר לנקודה שבה ניתן להעתיקו בהצלחה), ושלח לו עותק נוסף (עמ' 47, 49).

ב-1956 הופיע הקטע בסרט התיעודי של United Artists בשם "Unidentified Flying Objects". R. M. L. Baker, Jr. מחברת Douglas Aircraft ניתח העתק 35 מ"מ שסיפקו המפיקים, משום שהמקור לא היה זמין (עמ' 82-97). הטבלה שלו מראה עד כמה הכול תלוי במרחק: העצם הבודד היה נע במהירות 27 מייל לשעה אילו היה במרחק 1,000 רגל, אך כ-1,300 מייל לשעה במרחק עשרה מיילים (עמ' 85). הוא פקפק בכך שציפורים במרחקים הנדרשים ייראו כנקודות עגולות, מצא שבלונים אינם סבירים, וסיכם ש-"no definite conclusion could be obtained" (לא ניתן היה להגיע למסקנה חד-משמעית) (עמ' 86-88). מזכר הצפייה המוקדמת של ATIC מ-21 במאי 1956 דחה את קביעת הסרט "not aircraft, not balloons, not birds" (לא מטוסים, לא בלונים, לא ציפורים), ודיווח ששני מומחי צילום של ATIC מצאו "the presence of sea gulls on a number of frames" (נוכחות של שחפים במספר פריימים) של המקור, שאינה נראית בגרסה ההוליוודית (עמ' 65). ב-1 ביוני 1956 קבע מזכר שהוכן עבור חדר העיתונאים של חיל האוויר בפנטגון שנותר רק "little reasonable doubt that the UFOs in the Newhouse film were indeed seagulls" (אין כמעט ספק סביר שהעב"מים בסרטו של ניוהאוס היו אכן שחפים) (עמ' 127).

מה שהתיק אינו מראה

מזכרי 1956 מייחסים את מסקנת השחפים לניתוח המקורי של WADC (עמ' 65, 126). דוח WADC שבאותו תיק עצמו אומר את ההפך: הוא מציב את הבהירות מעבר לזו של כל ציפור לבנה, ואינו מזכיר שחפים כלל. הפריימים שבהם נראים לכאורה שחפים ניתנים לזיהוי אינם משוחזרים בתיק, והאיורים הצילומיים של מחקר דאגלס ריקים בסריקה זו (עמ' 92-94). התיק אינו מזכיר בשמה את ועדת רוברטסון (Robertson Panel), הוועדה המדעית שהתכנסה בינואר 1953; המדענים החיצוניים היחידים שמופיעים בו הם שני האסטרונומים שאינם נקובים בשמם. התיק גם אינו עקבי בעובדות בסיסיות: 8, 8 עד 12, 10, 10 עד 12, 11 ו-12 עד 14 עצמים; שבעה או עשרה מיילים מצפון לטרמונטון; "שניים או שלושה" או "שלושה או ארבעה" מעברים; 16 מ"מ או 35 מ"מ (עמ' 9, 46, 67); מספר אישי 177273 או 177283; 1,000 שעות טיסה או, לפי דאגלס, 2,200. בתחילת התיק ובסופו תויקו דיווחים שאינם קשורים (כדור אש מעל פיניקס ב-2 ביולי 1952 בעמ' 3; דוח של OSI מבסיס הנסקום ומסמך סיכום CIRVIS בעמ' 151-156), וכן שני עמודי קומיקס המספרים את גרסתו של מייג'ור דונלד א. קיהו (Donald E. Keyhoe) לפרשה (עמ' 145-146).

משמעות

זהו הרישום הראשוני שמאחורי אחד מסרטי העב"מים המוכרים ביותר, והוא מראה הערכה שהשתנתה בלי שום ראיה פיזית חדשה. המדידות נעשו ב-1952; מה שהשתנה אחר כך היה המסגור, בהשפעת לחץ העיתונות, ביקורת האסטרונומים והצורך בעמדה ציבורית. בקריאה לצד דוח הצי ב-DOW-UAP-D098, צילומי הבלונים ב-DOW-UAP-D103, תיק כוח האדם של ניוהאוס ב-DOW-UAP-D104, ההתכתבות בוושינגטון ב-DOW-UAP-D105 (עמ' 26-36) והסרט עצמו בגרסתו הדיגיטלית, DOW-UAP-PR159, אפשר לבדוק כל שלב מול האחרים. הסיכום בתקציר הרשמי, מעבר מאפשרויות פתוחות לעופות ים בביטחון גובר, כשהמרחק, הגודל והמהירות אינם נקבעים לעולם, תואם את התיק. התיק מוסיף את מה שהסיכום משמיט: שהמעבדות שמדדו את הסרט חלקו על הסוף הזה.

אנשים מרכזיים

מקומות

תקריות

ציטוטים בולטים

"Loading it hurriedly, I exposed approximately thirty feet of film. There was no reference point in the sky and it was impossible for me to make any estimate of speed, size, altitude or distance." (טענתי אותה בחיפזון וחשפתי כשלושים רגל של סרט. לא הייתה נקודת ייחוס בשמיים, ולא הייתה לי כל אפשרות להעריך מהירות, גודל, גובה או מרחק.) -- עמוד 113

"It is believed Newhouse could be classified as an expert photographer." (ההערכה היא שניוהאוס יכול להיחשב צלם מומחה.) -- עמוד 6

"The attached movies (see Incl. 1) are possibly the best documentary evidence yet obtained on unidentified flying objects." (הסרטים המצורפים (ראה נספח 1) הם אולי הראיה התיעודית הטובה ביותר שהושגה עד כה על עצמים מעופפים בלתי מזוהים.) -- עמוד 124

"It is believed to be reasonably certain that the reflection brightness of these objects exceeds that of any natural diffusing type of reflecting object, such as white birds against the sky." (ההערכה היא שקיימת ודאות סבירה שבהירות ההחזר של עצמים אלה עולה על זו של כל עצם טבעי המחזיר אור באופן מפוזר, כגון ציפורים לבנות על רקע השמיים.) -- עמוד 136

"None of the persons present placed much faith in the computations of angular velocity, since all were predicated upon Newhouse's holding the camera still." (איש מהנוכחים לא נתן אמון רב בחישובי המהירות הזוויתית, שכן כולם נשענו על ההנחה שניוהאוס החזיק את המצלמה יציבה.) -- עמוד 29

"It would be rather poor policy to state that the Navy had made an error in the beginning of their analysis." (תהיה זו מדיניות גרועה למדי לומר שהצי טעה בתחילת הניתוח שלו.) -- עמוד 38

"The unanimity of opinion present in all evaluations made in this case leaves little reasonable doubt that the UFOs in the Newhouse film were indeed seagulls." (תמימות הדעים שבכל ההערכות שנעשו במקרה זה אינה מותירה כמעט ספק סביר שהעב"מים בסרטו של ניוהאוס היו אכן שחפים.) -- עמוד 127